כהן (36) גדל באשקלון למשפחה דתייה ובגיל 18 הוא חזר בשאלה כמו שלושת אחיו. "לאבא שלי היה מאוד קשה. אבל היום אני מגדיר את עצמי מסורתי. הרבה פעמים אני מסתכל על כל הדברים הטובים שלקחתי מהדבר הזה ומה שנשאר אצלי. אני מדבר עם אלוהים כל יום", הוא משתף.
ההחלטה להיות שחקן הגיעה אליו בגיל 12 ובעקבותיה הוריו רשמו אותו לתאטרון העירוני באשקלון. הקריירה המקצועית התחילה בגיל 17 עם שלישיית הבידור 'מכים בצחוק' שהוא היה חלק ממנה והם נכנסו לדומינו גרוס ואף השתתפו בפרויקט בי בערוץ ביפ. "התחלתי את הקריירה המקצועית שפתאום יצאה רגע מגבולות הבמה של מתנ"ס", הוא נזכר. הוריו תמיד פרגנו ותמכו בו, אך בהתחלה ביקשו שתהיה לו עוד תוכנית ושילמד משהו, כך שהבין שחובת ההוכחה היא עליו. "לאט לאט הצלחתי להביא עוד הישגים: פרויקטים, סדרות, סרטים והצגות ובאיזשהו שלב הם כבר פשוט היו גאים בי. זו באמת מתנה ענקית שקיבלתי מהמקצוע הזה", הוא מספר עם חיוך גדול.
אחת ההשראות המשמעותיות עבורו היא השחקן ליאור רז, לא רק ברמה המקצועית אלא גם באופן שבו הוא מנהל אורח חיים מאוזן בין קריירה בינלאומית למשפחה. "ליאור נתן לי השראה ללייף סטייל כי תמיד היו לי ניגודים. אני חולם על העולם הגדול אבל אני בן אדם של בית ושל משפחה. והנה אני מכיר בן אדם שגר ברמת השרון עם ארבעה ילדים וכלב, אבל גם טס לחו"ל, עושה את הפרויקטים, כותב, יוצר וחוזר לבית וגם יוזם ועושה אקזיט לחברת הפקות שלו. בן אדם שהוא באמת השראה ואין לי ספק בכלל שליאור ואני נשתף פעולה בעתיד בכל מיני פלטפורמות", הוא מספר בהתלהבות.
בשבעה באוקטובר המחבלים היו מרחק פסיעה מהבית של הוריו כך שזו נקודה מאוד טראומתית עבורו. "השבעה באוקטובר נתן לי כאפה לפרצוף. ההורים שלי גרים ליד אשקלון ואנחנו רגילים כבר המון שנים לטילים ואני לא עושה עניין. זה עצוב, אבל יש סוג של כהות חושים שאתה כבר אומר 'בסדר, זה החיים אני לא מתרגש'. ואני גם באיזושהי אמונה ותפיסה שאם אני לא מפחד אז אני נותן פייט בחזרה לטרור, והשבעה באוקטובר השאיר אותי ואת אשתי שבוע בבית בלי שיצאנו. אני ממש זוכר אותנו מעוכים, שלא יכולנו לעשות כלום וכשגרנו בפלורנטין לא היה מקלט ויצאנו לחדר מדרגות מעופש", הוא נזכר. אלה היו ימים קשים עבורו והדבר הראשון שהצליח ממש לגרום לו ללבוש מכנסיים ולצאת מהבית הייתה קבוצת אומנים שהוא התחיל ללכת איתם לבתי מלון ולשמח מפונים. "זה היה דיסוננס לא הגיוני. אני עולה למכונית, בוכה בדרך למלון, ויורד למלון הבא ומשמח לילדים. זה הדבר הראשון שהצליח בכלל להוציא אותי מהבית", הוא מספר. אבל גם בתקופת הקורונה או המלחמה, תמיד היה לו את המחשב עם התסריטים והפרויקטים שהוא מתכנן. "אף פעם לא הייתי במנוחה. כבר מזמן למדתי שאני שחקן, אבל אני איש עסקים ואני יזם, וכל פרויקט שאני עובד עליו זה עסק קטן שיכול גם לגדול ולהצליח. אז אני מסתכל על זה כאיש עסקים שמשחק", הוא מסביר.
התרעות פיקוד העורף