אחרי "מבצע פינאלה" ו"גלדיאטור 2", נדמה שהוליווד כבר יודעת פחות או יותר מה היא מחפשת אצל ליאור רז, שמגלם כאן את אורי - ראש כנופיית פורצים שמתחזה לחברת אבטחה. הוא מניפולטור מבריק שיודע ללחוץ בדיוק על הכפתורים הנכונים. הוא כמעט ולא מרים את הקול, אבל שולט בכל חדר שהוא נכנס אליו. יש לו נוכחות קולנועית טבעית, והוא מצליח להפוך גם דמות שלא נכתבה בעומק יוצא דופן לאחת הזכירות בסרט.
עיצוב הקול הוא גולת הכותרת של הסרט. הכל מוגבר אל תוך התופת הפנימית של ניקי. חריקה של כיסא, טריקת דלת, נקישה קטנה במנעול - הכל הופך כמעט בלתי נסבל. כצופים אנחנו לא רק רואים את העולם שלו, אלא ממש שומעים אותו. מאז "וויפלאש" לא היה סרט שגרם לי להיות מודע כל כך לכל צליל קטן, וזו הצלחה קולנועית טובה בפני עצמה.
עבור הקהל הישראלי, הסרט מספק הזדמנות לראות את ליאור רז ממשיך לבסס את מעמדו כאחד השחקנים הישראלים הבודדים שהפכו לחלק קבוע מהנוף ההוליוודי. "המכוון" אולי לא מנגן מנגינה חדשה, אבל הוא מנגן אותה במיומנות, ולדעתי גם זה מספיק כדי להצדיק קניית כרטיס לקולנוע.
התרעות פיקוד העורף