הנוכחות שלה מאפשרת לסרט לעסוק בזהות לא כהצהרה חד-משמעית, אלא כאזור ביניים מלא מבוכה, משיכה, פחד ורצון להשתייך.
במובן הזה, "מכולת" מרגיש חריג בנוף המקומי. הקולנוע הישראלי לא מרבה להתעכב על נערים קווירים מחוץ למרחבים העירוניים המזוהים עם חופש, קהילה וביטוי עצמי. וכאן יש שני נערים שמנסים להבין מה עובר עליהם דרך הגוף, דרך המבוכה ודרך הקרבה שנוצרת ביניהם כמעט בניגוד לרצונם. זו בחירה עדינה אבל גם אמיצה, כי היא מציגה את הקוויריות כחלק בלתי נפרד מהבלבול האנושי של הדמויות.
אבל שבחים בצד, "מכולת" אינו סרט מושלם. הקצב האיטי אמנם משרת היטב את האווירה, אבל עלול גם להרחיק חלק מהקהל הישראלי. יש רגעים שבהם נדמה שהתסריט נשען יותר מדי על שתיקות ופחות על התקדמות דרמטית. דווקא משום שהסרט כל כך מיטיב לבנות אווירה ודמויות, מורגש לעיתים שהוא חושש ללכת עד הסוף עם העימותים שהוא מעלה. היחסים בין אמיר לאליהו, וגם המתח מול העולם המבוגר, נטענים בהרבה כוח רגשי, אך לא תמיד מקבלים התפתחות דרמטית שתצדיק את המטען הזה במלואו.
אבל אולי דווקא הבחירה הזו היא מה שמייחד את "מכולת". הוא אינו מנסה לפתור את הכאב של גיבוריו, הוא רק מביט בהם בחמלה ומזכיר (למרות כל הצ'יזיות) שגם במקום שבו נדמה שאין אהבה, עדיין קיימת אפשרות ליצור קשר אנושי, קטן ככל שיהיה.
התרעות פיקוד העורף