תשכחו כל מה שחשבתם על סת' רוגן: ההפתעה הקולנועית של השנה

סת' רוגן, פנלופה קרוז ואדוארד נורטון מובילים את הסרט החדש של אוליביה ווילד, "ההזמנה", שמוכיח שגם ז'אנר שנדמה שכבר מיצה את עצמו עדיין מסוגל להפתיע. התוצאה מצחיקה, חכמה ושנונה מאוד

עידו לזרי צילום: פרטי
עקבו אחרינו
"ההזמנה"
"ההזמנה" | צילום: באדיבות בתי קולנוע לב
5
גלריה
''ההזמנה''
''ההזמנה'' | צילום: באדיבות בתי קולנוע לב

אנג'לה מזמינה לארוחת ערב את השכנים מלמעלה, בלי ממש לעדכן את ג'ו. הסיבה הרשמית: היא רוצה להתנצל על רעשי שיפוץ. הסיבה האמיתית: השכנים האלה עושים סקס כל כך חזק שג'ו כבר לא ישן בלילות.

מכאן "ההזמנה" מתחיל לעבוד. בהתחלה נדמה שזו עוד קומדיית חילופי זוגות גנרית על זוג בורגנים שמגלים שיש עולם מעבר למונוגמיה, אבל הסרט חכם יותר מזה. הסקס כאן הוא לא הנושא. הסקס הוא רק הפעמון בדלת. מה שנכנס אחריו הביתה זה פחד, עלבון, קנאה, שחיקה וכל אותם דברים שבני זוג מניחים בפינה ומקווים שאף אחד חלילה לא יזיז את השטיח.

''ההזמנה''
''ההזמנה'' | צילום: באדיבות בתי קולנוע לב

כי "ההזמנה" הוא בעצם סרט על אנשים שהתאהבו פעם באדם אחד, והתעוררו אחרי עשרים שנה ליד אדם אחר. לפעמים זה האדם שמולם. לפעמים זה הם עצמם. ג'ו ואנג'לה לא שונאים אחד את השנייה במובן הפשוט. זה היה קל מדי. הם פשוט מכירים טוב מדי. כל מחווה קטנה כבר מעצבנת, כל מחמאה נשמעת מאוחרת מדי, כל בדיחה היא עקיצה בהסוואה. והשתיקות כבר מזמן אינן הפסקות בשיחה, הן השיחה עצמה.

''ההזמנה''
''ההזמנה'' | צילום: באדיבות בתי קולנוע לב
''ההזמנה''
''ההזמנה'' | צילום: באדיבות בתי קולנוע לב

מבין הארבעה, אדוארד נורטון הוא ההפתעה הגדולה. כמו כל שחקן משנה מעולה, דווקא בגלל שהוא לא מנסה לגנוב את ההצגה, הוא גונב אותה. הוק היה יכול בקלות להפוך לקריקטורה של רוחניק שמשתמש בכפייתיות במילים כמו "אנרגיה" ו"גבולות", אבל נורטון לא משחק אותו כבדיחה. הוא אומר את הדברים הכי מופרכים בטון הכי רגוע בעולם, והתוצאה מצחיקה דווקא כי הוא לא מנסה להצחיק. מתחת לשלווה שלו יש עצב, ואולי גם לא מעט הדחקה. פנלופה קרוז מביאה כמו תמיד ים של כריזמה, אבל התסריט נותן לה קצת פחות שכבות מלשאר, וחבל. מצד שני, גם בפחות שכבות היא עדיין כוכבת.

הדבר היפה ביותר ב"ההזמנה" הוא שהוא לא בוחר צד. הוא לא אומר שחיי נישואים הם כלא, אבל הוא גם לא אומר שפתיחות מינית היא גאולה. הוא לא מציג את הזוג הסקסי מלמעלה כפתרון ואת הזוג המדוכא מלמטה ככישלון. כולם כאן קצת מגוחכים. כולם קצת פצועים. כולם צודקים במשהו וטועים במשהו אחר.

לכן הרפרור ל"בוב וקרול וטד ואליס" מתבקש כל כך. גם שם חילופי הזוגות היו פחות עניין של סקס ויותר דרך לדבר על זוגיות, חופש, פחד, והפער המביך בין מה שאנשים אומרים שהם רוצים לבין מה שהם מסוגלים באמת לעשות. "ההזמנה" ממשיך את הקו הזה עם חרדות עכשוויות יותר: דור יאפי שהגשים לכאורה את כל החלומות: קנה דירה יפה, הביא ילדה, מצא קריירה, ואז גילה שכל זה לא בהכרח מביא שמחה. "ההזמנה" הוא אחת ההפתעות הנעימות של השנה. רצוי לראות אותו בקולנוע, ורצוי עם אולם מלא.

תגיות:
הוליווד
/
קולנוע
/
תרבות
/
סת' רוגן
/
פנלופה קרוז
/
אוליביה ווילד
/
אדוארד נורטון
/
ביקורת סרט
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף