בשנה וחצי האחרונות לחייו התמודד גלעדי עם סרטן הוושט עם גרורות בכבד. בדצמבר האחרון שיתף את הציבור בטיפולים הקשים שעבר, ואף גילה כי בחר לתעד חלק מהרגעים המורכבים הללו בעין המצלמה.
גלעדי, בוגר בית הספר "תלמה ילין" ובית הספר לאמנויות Circle in the Square בניו יורק, פעל במשך למעלה משני עשורים בחזית היצירה הישראלית. סרטיו נעו תמיד ברגישות יוצאת דופן בין הסיפור האישי והאינטימי לבין סוגיות פוליטיות וחברתיות בוערות, תוך התמקדות בחיים בשוליים החברתיים ובשאלות של זהות ושייכות.
עבודותיו התיעודיות זכו לשבחים רבים בארץ ובעולם, שודרו ברשתות זרות והוקרנו בפסטיבלים נחשבים. בין הבולטות שבהן: "בחזקת סאטמר" (2003) שחשף את הפערים התרבותיים הכואבים של משפחה יהודית-תימנית שהובאה לארה"ב על ידי חסידי סאטמר. "ירושלים גאה להציג" (2008) שתיעד את המאבק הסוער סביב מצעד הגאווה בבירה. "האויב האחרון" ו"זמן משפחה".
לצד עשייתו הקולנועית, גלעדי היה מחנך ומנטור. הוא לימד במשך שנים במחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון (HIT), ובמשך 14 שנים הוביל והקים את פרויקט "דוקוסטארט" - פרויקט הדגל של הפורום הדוקומנטרי שליווה יוצרים צעירים בראשית דרכם. זמן קצר לפני מותו, זכה להכרה רשמית על פועלו כאשר הוענק לו פרס הוקרה על מפעל חיים מטעם הפורום הדוקומנטרי ופסטיבל דוקאביב.
מהפורום הדוקומנטרי נמסר: "ניצן לא רק ליווה את דור העתיד של הקולנוע הדוקומנטרי, הוא היה שם עבור יוצרות ויוצרים ברגעים הראשונים, השבריריים והמשמעותיים ביותר של הדרך שלהם, והשאיר חותם עמוק על עשרות אנשים ועל הקולנוע הישראלי כולו. תודה, ניצן, על הנדיבות, האמונה, המקצועיות והלב שהקדשת לאחרים. המורשת שלך תמשיך לחיות בכל הסרטים שעזרת להביא לעולם".
התרעות פיקוד העורף