בשיחה עם כובש היא מספרת על הבחירה בלוקיישן הסמלי: "העמוד מסמל בעיניי את העמוד שהבן משמש עבור האם, היציבות בחיים. והסרט נפתח כשהם יוצאים מחור שנראה בעיניי כמו רחם". השניים מטיילים בשביל, ברוב הזמן בשתיקה רועמת, וקשה להתעלם מהעובדה שהדמויות הן משפחה גם בחיים שמחוץ לסט. כובש משתפת בתהליך הליהוק המדויק: "מהרגע שהבנתי שאני כותבת על אם חד-הורית ובן יחיד, דמיינתי כבר את אורנה ואמיר".
על אף שהסרט נכתב כשנתיים קודם לכן, בעת המלחמה הנוכחית נדמה שדווקא עכשיו הוא הופך לרלוונטי ומדמם מתמיד. בזמן שהדיון הציבורי סביב שאלת הגיוס מעורר המון אמוציות, כעסים ומחלוקות, הסרט של כובש בוחר להניח את הפוליטיקה בצד ולזקק את התחושות האנושיות הכי עמוקות של שני הצדדים. הוא מציף אל פני השטח את הפחדים, החרדות והכאב החבוי בחברה הישראלית - חברה שרק רוצה להגן על ביתה, ונלחמת על כך בכל רמ"ח איבריה.
התרעות פיקוד העורף