עלילת המחזה עוקבת אחר אב המנסה לשדך את בתו ל"קוני למל", אברך בעל ייחוס, תמים ומגמגם. כדי לסכל את השידוך, מאהבהּ של הבת מתחזה לקוני למל. מאחורי העלילה הקומית מסתתרת אמירה ברורה של התקופה: המתח בין העולם הישן של העיירה היהודית לבין הרוחות החדשות של ההשכלה, כאשר הדמויות המשכילות מוצגות כמי שמצליחות לנווט את המציאות ואילו קוני למל, התמים והמבולבל, הופך לסמל של העולם הישן.
עברי, דבר עברית
אף שבתחילה נתקלו העותרים בסירוב מתמשך, בג"ץ אילץ את המדינה לנפק הסברים. לנוכח הלחץ המשפטי, נאלצה הפרקליטות להתקפל והודיעה כי המועצה חוזרת בה ותאפשר מעתה ללהקות מקומיות להעלות מופעים ביידיש. אף על פי שהניצחון המשפטי הזה סלל את הדרך ללגיטימציה של השפה בישראל, התיאטרון הספציפי הזה כבר נפגע כלכלית באופן אנוש וסגר את שעריו לצמיתות ב-1952.
"ראיתי את המחזה כילד בפולין ומאוד אהבתי אותו", סיפר לי משה סחר בעבר. "כשהתבקשתי לכתוב פזמונים, כתבתי שירים שיצאו מהלב שלי. בין הפזמונים היו 'הייתי קוני למל' ('אומרים כי אני, אינני אני, על כן אני נבהל, כי אם אני, אינני אני, אז מי אני בכלל?'), שביצע יעקב בודו, ו'הוא יהיה לי בעל', שביצעה ג'טה לוקה. ג'טה ויעקב היו מושלמים בהצגה".
"מה שחיפשתי ויצרתי בקוני למל זו התמימות הנערית שלו", מספר בודו. "לא רציתי לעשות ממנו סתם קריקטורה או בדיחה של אדם מגמגם וצולע שצוחקים עליו. רציתי שיהיה לו לב. המשפט שהוביל את הדמות מבחינתי היה כשהוא מגלה שיש עוד קוני למל ושואל: 'כשאצא לרחוב ומישהו יצעק אחריי הנה קוני למל, האם אני יכול לענות לו?', שם נבנתה הדמות, בחיפוש הזהות האנושי הזה. פיתחתי את הדמות, עיצבתי את האופי שלה ובניתי אותה מאפס. אפילו כתבתי חלק מהטקסטים כדי להתאים אותם לבמה. נתתי לדמות את החיים שלה".
מי שעוד סייע לבקר בכתיבה, היה יעקב בודו. "בהתחלה ישראל בקר ומרדכי נבון חשבו שטבעי יהיה שאגלם את קוני למל גם על המסך, ובאמת סייעתי בכתיבת התסריט", הוא אומר. "אלא שהייתי אז בצילומי סרט אחר, 'מוישה וינטלטור', ולא התאפשר לי להשתתף בצילומים. בעיניי מייק בורשטיין עשה עבודה נפלאה".
היידיש על המפה
"בשנת 1954 הגעתי עם הוריי ואחותי לראשונה לישראל", הוא מספר. "הוריי הביאו את המחזמר היידי הראשון לישראל, קומדיה מוזיקלית שהייתה פורצת דרך. הם מילאו את האולמות בקהל דובר השפה, אבל מהר מאוד בן-גוריון דרש שכולם ידברו בעברית מתוך רצון ששפה זו תהפוך לשפה הלאומית. הוא ושכמותו נלחמו ביידיש, והטילו מס מיוחד על העלאת הצגות ביידיש. היו מקרים שהיו מגיעים גורמים מסוימים לנפץ שמשות באולם התיאטרון".
עם שובה של משפחת בורשטיין לארץ, היא זכתה לחיבוק ממסדי שלו לא זכתה בעשור שלפני כן: תקליטים ו-15 הצגות מוזיקליות מצליחות ביידיש ואף תפקיד קטן בסרטו של אפרים קישון "סאלח שבתי", "הפעם הראשונה שבה ראו אותי על מסך הקולנוע הישראלי", מציין בורשטיין. כל אלו הכניסו את המשפחה עמוק אל לב עולם הבידור המקומי.
ההצגה של אבא
בדומה למחזה, עלילת הסרט מתרחשת בעיירה יהודית במזרח אירופה ועוקבת אחר קוני למל - בחור תמים, כבד פה, פיסח ועיוור למחצה, שבני משפחתו מבקשים להשיאו לקרולינה, בתו של גביר העיירה. אלא שקרולינה מאוהבת במקס, סטודנט משכיל ובן דודו של קוני למל, שמחליט להתחפש לו על רקע הדמיון הרב ביניהם כדי לסכל את השידוך.
תשטוף עם סבון
"צילומי הסרט כללו גם קטעים נפלאים עם כרכרות וסוסים", משחזר השחקן שלמה וישינסקי, שגילם בסרט את אחד מחבריו של מקס. "לקחתי את אחד הסוסים ורכבתי עליו לאורך רחוב נחמני בתל אביב, כדי להראות להורים שלי שאני מסוגל".
מכיוון שתעשיית הקולנוע הישראלית הייתה אז בחיתוליה, נאלצו נבון ובקר להשתמש בצוות הפקה מחו"ל, בייחוד לאור החלטתם לצלם את הסרט בצבע, דבר שלא היה מובן מאליו בקולנוע של אותן שנים. "ההחלטה לצלם בצבע ובפורמט סינמסקופ הייתה חשובה מאוד", מציין בורשטיין. "המטרה הייתה לפתוח פתח למפגש עם הקולנוע הבינלאומי ולשדרג סוף-סוף את תעשיית הקולנוע המקומית. הסיפור של קוני למל התאים באופן טבעי לטכנולוגיה הזו. עם זאת, לא היה בארץ את הציוד המתאים, ולכן נאלצו להביא אותו מאיטליה יחד עם שלושה אנשי מקצוע: הצלם הראשי, טכנאי הקול הראשי והתאורן הראשי. הצוות הישראלי שימש כעוזרים שלהם".
"המצלמות שאיתן צילמו את הסרט הרעישו מאוד בזמן העבודה", מוסיף וישינסקי. "בגלל הרעש אי אפשר היה להשתמש בסאונד המקורי מהסט, והיינו חייבים לחזור לאולפן בלילה כדי להקליט את הקולות שלנו מחדש. גם מלאכת העריכה נעשתה אז בצורה מיושנת; העורכת עבדה על מכונות שבהן היו חותכים פיזית את סרט הצלולואיד ומדביקים אותו מחדש. במונחים של היום זה היה פרויקט מורכב ומייגע בטירוף, אבל בזמנו זה נחשב לשיא החדשנות".
נוהרים לאולמות
"הייתי זמרת בתחילת דרכי", היא מספרת. "ברגע שהשיר 'הוא יהיה לי בעל' יצא לרדיו, הוא הפך לשלאגר ענק ומינף לי את הקריירה. בזכותו הוזמנתי אחרי זה להשתתף בפסטיבל הזמר והפזמון והקלטתי עוד פסקולי סרטים".
"כשחושבים על מה שהפך את 'שני קוני למל' ליצירה שמדברים עליה עד היום, התשובה היא הצורך של אנשים לברוח מהמציאות", מציינת אטקס (גנור). "הסרט מאפשר לחלום שהחיים בעיירה היהודית, בשטייטל, היו יפים ורומנטיים, למרות שבמציאות ההיסטורית הם ממש לא היו כאלה. החלום הזה, לצד סיפור על אהבה צעירה והיכולת לצחוק על הדמויות המשעשעות, הוא סוד הקסם. לכל אחד מהשחקנים והיוצרים היה המון חן, והאנרגיה הזו פשוט עברה אל המסך".
התרעות פיקוד העורף