סנדרה שדה עשתה "אודישן נורא" - ורובי דואניאס אמר: "היא בפנים" | עדי קורן

מאז ימי "הקומדי סטור", דרך "שמש", "הפיג'מות" ו"סברי מרנן", רובי דואניאס מקדיש את הקריירה שלו לדבר אחד: להצחיק - גם כשהמבקרים לא תמיד צוחקים איתו. כעת הוא חוזר עם "כחול לבן", קומדיה מטורללת על בן שמוכר לערוץ מסחרי רעיון לדוקומנטרי על זוג מפיקי סרטים אירוטיים, ובהיעדר תקציב משכנע את הוריו להתחזות לכאלה. בריאיון הוא מספר על העבודה עם אורי גוטליב ועירית בנדק, נזכר כיצד אמר "לא" לגל גדות, מגיב למי שמחפש מסרים חברתיים בקומדיות שלו, ומסביר מדוע גם אחרי עשרות שנים של הצלחה, הפחד מהפרויקט הבא לא נעלם. נתחיל מהשאלה המתבקשת? מי קם בבוקר ואומר לעצמו, "אני הולך לעשות סרט על תעשיית הפורנו הישראלית". מאיפה נולד הרעיון הזה?"הסרט הוא לא על תעשיית הפורנו הישראלית. אני כותב קומדיות מצבים ועל מצבים קומיים משנת 94'. זה מצב קומי של זוג מבוגר שהילד שלהם מכריח אותם לשחק שהם כאילו מפיקי פורנו. וגם כן, פורנו רך. אבל זה לא שאני באמת מתעמת עם תעשיית הפורנו הישראלית, שהיא קיימת או לא קיימת, אני לא יודע, אפילו לא עשיתי תחקיר מינימלי לבדוק אם יש כזה דבר. המצב הוא קומי. ילד שמבקש מההורים שלו לשחק כאילו הם מפיקים סרט כחול. האמת שפולי (יניב פולישוק) זרק איזה רעיון שהתפתח עם הזמן לתסריט וכן הלאה". יש כאן משפחה שהיא על סף קריסה כלכלית. זו קומדיה או דרמה שהתחפשה לקומדיה?"זו קומדיה אסקפיסטית. המצב הכלכלי אצל כולם לא טוב, אבל בכל זאת, הם גרים בבית פרטי שהם יכולים למכור ולעשות כסף מהצד. אנשים יכולים לחפש ולמצוא ביקורת כלשהי אבל זה כמו לחפש ביקורת חברתית בפיג'מות - אין. זה יותר 'בואו נצחק ויאללה פאן, אסקפיזם מוחלט'. אז אפשר למצוא כל מיני, נג'י הוא עיראקי, אבל בשביל מה? "בחיים שלי לא קיבלתי ביקורת טובה. הביקורת הטובה היחידה שקיבלתי זה היה על הסרט האחרון שעשיתי שיצא לפני שלושה שבועות - 'שמיים וארץ'. שאר הביקורות על הקומדיות שעשיתי התחילו עם הקומדי סטור בשנת 94' - 'תרחיקו את הילדים מן המסך', על שמש - 'אל תצפו'. על סברי מרנן אמרו שזה 'פשע נגד האנושות'. אף פעם לא פונקתי בביקורת טובה, אשכרה קראו לי 'פושע נגד האנושות'". איך היה לעבוד עם הקאסט? יש מישהו שהתחברת אליו במיוחד או שהשאיר עליך רושם?"קודם כל, אורי גוטליב - איש מצחיק, כיף של בן אדם. זו הייתה פעם ראשונה שאני עובד איתו. יצא לי לעבוד כמעט עם כולם. אני מכיר את האנשים, ופתאום היה לי מפגש עם איש מצחיק שלא יצא לי לעבוד איתו עד כה, ובשבילי זה היה תענוג. יש לו רעיונות נפלאים; בפספוסים בסוף אפשר לראות איזה פאן היה על הסט". איזה פספוס או רגע בלתי נשכח מהצילומים הכי זכור לך?"יש סצנה שהם (גוטליב ובנדק) עושים אודישן ליאיר פיש, שחקן מגניב, מצחיק כשלעצמו. פיש טיפונת צ'אבי, ובחלק מהאודישן מבקשים ממנו לרקוד בלי מוזיקה ולבצע סטריפטיז. הוא הצחיק אותם, לקח את החולצה והעביר אותה בין הרגליים, או שהוא זרק עליהם את החולצה והם נגעלו, הוא נתקע עם החגורה שהוא מנסה לפתוח, והם השתוללו מצחוק. יש את זה גם בפספוסים, הם לא מסוגלים להירגע מהשטות הזאת של גבר שעושה להם מופע סטריפטיז". יש את אורי גוטליב ואת עירית בנדק, שבחרת ללהק. מה היה בהם שגרם לך להרגיש שהם האנשים הנכונים לתפקיד?"הם הסכימו", השיב בצחוק. "עשינו סוג של קריאה יחד איתם, והם הצחיקו אותי. כשאני עושה אודישנים לשחקנים, פחות חשוב לי שהם יהיו מדויקים בהקראה שלהם או שידעו את הטקסט בעל פה. יותר חשובה לי התקשורת שלי איתם ואיך אנחנו עובדים ביחד, האם אנחנו יכולים להפרות אחד את השני. לדוגמה, האודישן הרע ביותר שנעשה אי פעם, שאני הייתי נוכח בו, היה לסנדרה שדה. סנדרה עשתה לסברי מרנן את האודישן הרע ביותר שאי פעם נתקלתי בשחקן, אבל אחרי השיחה בינינו אמרתי 'אוקיי, אני חייב אותה לתפקיד'. לא שינה לי איך היה האודישן, כי היה ברור שהתפקיד שלה. עדנה בליליוס למשל עשתה אודישן בכלל לתפקיד של רותם אבוהב (שני). לתפקיד הזה היא פחות התאימה אבל פולי ואני הסתכלנו אחד על השני ואמרתי 'נכתוב לה תפקיד'. אמרתי גם 'לא' לגל גדות באודישן לפיג'מות. היא עשתה אודישן לתפקיד שדנה פרידר בסוף קיבלה. עד היום הבנות שלי צוחקות עליי בבית 'כן, בטח אמרת לא לגל גדות'". היום יש המון ביקורות, וגם הרבה יותר קל להיעלב מהן. אתה מרגיש שהקומדיה איבדה קצת את האומץ שלה כדי ללכת על ביצים ולא להעליב או שפשוט צריך להיות קצת יותר חכם ושנון עם הקומדיה היום?"איזו שאלה מצוינת. שמעי, את צודקת. כשאתה עושה בדיחה בסברי מרנן: 'הם מבקרים בים המלח, והוא הלך לחוף פסוריאזיס' - אני חושב שחוף פסוריאזיס זה משפט מאוד מצחיק, אבל אז אתה מקבל מכתבים מאנשים בסגנון: 'איך אתה מעליב את חולי הפסוריאזיס'. אז כן, היום אנשים יכולים להיעלב מכל דבר ולוקחים אישית ומחפשים לריב. מחפשים להיעלב ואז מפספסים שהדברים נעשים כדי לבדר. אני אהפוך להיות אסף אשתר לרגע - המילה 'בידור' משמעותה 'פיזור' בעברית: לבדר את שערה, היא בידרה את שערותיה - זה לפזר; וכשאתה מבדר, אתה רוצה לפזר את הרוח שלך. אתה רוצה לגרום למי שמולך שישכח מהבלי היום-יום, כלומר לא לחשוב רגע ולצחוק, ואם הבדיחה הזאת לא הצחיקה אותך, הבדיחה הבאה תצחיק אותך. זה מה שאני מנסה לעשות כשאני כותב. זה אמור להיות אסקפיזם מוחלט. למה לחפש איזה משמעות? בשביל מה?". אתה שם מאוד מוכר מאחורי הקלעים. אתה מרגיש שזה משהו מחמיא, או דווקא שיש פה משהו שהוא קצת כובל? אחריות או ציפייה מסוימת?"יותר כבל אותי להיות שחקן מפורסם, שחדרתי לאנשים לסלון בבית וכולם הרגישו צורך אז לתת לי כאפה על הקרחת, כי הם מכירים אותי. כמה פעמים בחיים שלי נאלצתי לעצור אנשים, לתפוס להם את היד ולהגיד להם: 'אתה לא מכיר אותי, אל תיתן לי מכה בקרחת'. אז היה לי קשה להיות בצד הזה. ולא נעים לי לדבר על הישראליות יתר שיש לאנשים כשאתה מבקר אצלם בסלון, הם מרגישים שאתה 'אחי'. היום אנשים טועים וקוראים לי 'המפיק של הפיג'מות' או משהו כזה, העמדה הזאת יותר נוחה לי. אבל האם זה מגביל אותי? לא, אני לא חושב". אומרים שהקומיקאים הם האנשים הכי עצובים בחדר. זו קלישאה או שיש בזה משהו אמיתי?"אני חושב שזו קלישאה. אני לא יותר עצוב מאשר בן אדם אחר, כמו שאני לא יותר שמח מאשר בן אדם אחר. אני בן אדם, זה המקצוע שלי. במקרה הספציפי הזה - לסנדלרים כן יש נעליים". אחרי כל כך הרבה הצלחות - מה הפחד הכי גדול שלך?"הצלחה זה הכל יחסי. אני יודע שאם הייתי עושה את הדברים שעשיתי בחיי בארה"ב אז נכדיי לא היו צריכים לחפש עבודה. הפחד שלי הוא פחד כלכלי, כמו של הרבה אנשים בארץ. עם כל זה שאתה מצליח ועשית סדרות שהן פריים טיים וכן הלאה - אתה חרד מפני הפרויקט הבא שלך. אתה מפחד שלא יהיה לך את הפרויקט הבא, כי הארץ שלנו לא באמת מאפשרת. מעטים מאוד הם 'אייל גולן' לדוגמה. אני לא אדבר על האיש עצמו, אלא רק על היכולת שלו להתפרנס - לא הרבה יכולים באמת להגיע לפנסיה טובה. קומדי סטור או הפיג'מות?"בכל תחנה בחיים שלי, אמרתי שאם תהיה עונה חדשה של הפיג'מות, אני אעזוב כל מה שאני עושה ואעבור לפיג'מות". קולנוע או טלוויזיה?"כדורסל או כדורגל, אין לזה משמעות. איפה שיתאפשר לי לספר בדיחה - אני אספר בדיחה". לצחוק על עצמך או על אחרים?"מותר לצחוק על הכל בעיניי, כולל על כל דבר". מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?"את השם שלך. כדי לדעת לאיזה גוב אריות אני נכנס". תשלים: העצה הכי טובה שקיבלתי היא..."צביקה הדר אמר לי פעם: 'אם אתה נכנס לשירותים, תבדוק קודם כל שיש נייר טואלט', זו העצה המעשית הכי טובה שקיבלתי. ויואב צפיר נתן לי עצה מצוינת, ואולי גם היא תעזור לך: 'על כל סרט שתעשה בחיים יש שלושה סרטים - הסרט שרצית לעשות, הסרט שיצא, והסרט שאם היית יודע, זה מה שהיית עושה". אם לא היית בעולם הבידור, מה היית עושה?"ארכיאולוג". משפט שמתאר את הסרט?"קומדיה מטורללת".