הסרט עולה לאקרנים היום, אחרי שהוצג בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן. השם מבטיח כריסמס, אבל מי שמצפה לעץ אשוח או שלג ושירי חג יכול להירגע: זה בערך סרט חג מולד כמו "מת לחיות". כלומר, אלמודובר משתמש בתקופה החגיגית בעיקר כרקע אירוני לעולם שבו כולם שבורים, מתאבלים או נבגדים.
ויש פה הרבה סיפור. "חג מולד מר" הוא גם חשבון נפש של אמן מזדקן, גם דרמה על אובדן, גם קומדיה מרירה על האגו של יוצרים, גם עיסוק בגבול המטושטש שבין החיים לבדיה וגם, כי בכל זאת אלמודובר, עוד מכתב אהבה לקולנוע. זה נשמע כמו עומס יתר, אבל רוב הזמן הסרט מצליח להחזיק את כל הכדורים באוויר. הרעיונות מעניינים והחיבור ביניהם לרוב עובד, כמו למשל היחסים בין הכותב להשראה שלו, והטייק על כתיבה אוטוביוגרפית בתוך כתיבה בדיונית. אבל "לרוב" הוא גם חלק מהעניין: לעיתים הסרט כל כך שקוע בניתוח ואהבה עצמית, עד שהוא שוכח פשוט לסחוף את הצופים.
התרעות פיקוד העורף