האקדמיה ציינה בנימוקיה כי במהלך הקריירה הארוכה שלה ביססה פינקלשטיין את מעמדה הן כשחקנית דרמטית והן כקומיקאית, והדגישה את יכולתה לבלוט גם בתפקידים שאינם מרכזיים. לאורך השנים הופיעה גם בתיאטראות הבימה, הקאמרי, בית ליסין וגשר.
עם היוודע דבר קבלת הפרס סיפרה פינקלשטיין כי התרגשה מאוד מההחלטה. "כשבישרו לי על הזכייה פתאום נהיה לי קר בכל הגוף, ממש צמרמורת מרוב התרגשות", אמרה.
לדבריה, דווקא בתקופה הנוכחית יש לתרבות ולאמנות תפקיד משמעותי. "בימים מתוחים וכבדים כאלה, התרבות והאמנות הן המקום שמרומם את הנפש, מנחם ועושה טוב בלב לאנשים, בין אם זה לגרום להם לצחוק, לבכות או לקחת איתם מחשבה שמלווה אותם ימים קדימה".
פינקלשטיין, שנולדה בבולגריה ב-1947 ועלתה לישראל בגיל שנה, התייחסה גם למגוון הדמויות שגילמה לאורך השנים. "זכיתי לגלם לאורך השנים פסיפס שלם של נשים בחברה הישראלית - מרוקאיות, אשכנזיות, תימניות, טריפוליטאיות - כולן היו בנותיי, ועשיתי את כולן באהבה גדולה ומכל הלב".
את דבריה חתמה במסר על מקומה של התרבות בחברה הישראלית: "כולנו כאן מעורבבים ומחוברים וחשוב שניתן לתרבות את הכבוד הראוי לה, כי בלי תרבות מה בעצם שווים כל הדברים".
פינקלשטיין סיימה את לימודיה בבית צבי ב-1967 ונמנתה עם מייסדי תיאטרון צה"ל. לצד משחק, היא עוסקת גם בפיסול, ועבודות הברונזה שלה מוצגות בישראל ובבולגריה. בין יצירותיה הפסל הציבורי "רעות", המוצב בשגרירות בולגריה בישראל כאות תודה על הצלת יהודים בתקופת השואה.
התרעות פיקוד העורף