ב-1 בספטמבר גרמניה פלשה לפולין. צרפת ובריטניה הכריזו עליה מלחמה יומיים לאחר מכן, וכל הרעיון של פסטיבל קולנוע חגיגי בדרום צרפת בוטל בשישים. אחר כך הגיעו שש שנות מלחמה. גם במהלכן ניסו הצרפתים מדי פעם להחזיר את הרעיון לחיים, אבל לקאן היו באותם ימים בעיות יותר דחופות: הקזינו העירוני, שבו היה אמור להתקיים הפסטיבל, גויס לשימוש הצבא, ציוד קולנוע היה חסר והתחבורה ברחבי אירופה הייתה משותקת. רק אחרי המלחמה הצליח הפרויקט לצאת שוב מהמגירה.
הפעם הכוכבים באמת הגיעו. חלקם הגיעו ברכבת מיוחדת, וכמה מהאמריקאים אפילו נחתו במפרץ קאן במטוסים ימיים. בתחרות השתתפו 19 מדינות והיא נמשכה עד תחילת אוקטובר. הפסטיבל עדיין לא היה ארמון הפסטיבלים שאנחנו מכירים היום: ההקרנות נערכו בקזינו העירוני, האולם הותאם בחיפזון, הווילון לא תמיד נסגר כמו שצריך ואור יום חדר אל המסך.
קאן הפך עם הזמן למקום שבו סרט יכול להיות אלמוני ביום שני, ושיחת היום בעולם הקולנוע ביום שלישי. אבל הפוליטיקה, זאת שבגללה הפסטיבל נולד מלכתחילה, לא באמת עזבה אותו מעולם.
התרעות פיקוד העורף