כדי להבין איך אירוע שנמשך כחצי דקה הפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות האמריקאית, צריך לחזור לטומבסטון של סוף המאה ה-19. העיירה, שהוקמה בעקבות גילוי מרבצי כסף באריזונה, משכה אליה אלפי מחפשי מזל, סוחרים, מהמרים, פושעים ואנשי חוק. בתוך שנים ספורות הפכה מיישוב קטן למרכז מסחרי שוקק, עם בתי מלון, מסבאות, בתי הימורים ועיתונים מקומיים. הכסף זרם, אבל יחד איתו הגיעו גם סכסוכים אלימים, יריבויות פוליטיות ומאבקים על השליטה בעיירה.
מה בדיוק קרה ברגעים הבאים? כאן מתחילה הבעיה של כל מי שמנסה להפריד את ההיסטוריה מהאגדה. לפי גרסאות מסוימות, וירג'יל ארפ דרש מהבוקרים למסור את נשקם. אחרים טענו שהעימות הידרדר במהירות וכי אנשי החוק פתחו באש לפני שניתנה לצד השני הזדמנות אמיתית להיכנע. גם השאלה מי ירה ראשון נותרה שנויה במחלוקת. מה שברור הוא שבתוך כ-30 שניות נורו כ-30 יריות, ושלושה בני אדם נותרו מוטלים מתים.
בילי קלנטון והאחים טום ופרנק מקלורי נהרגו. וירג'יל ומורגן ארפ נפצעו, וכך גם דוק הולידיי. וייאט ארפ יצא מהעימות ללא פגע. אייק קלנטון נמלט מהמקום ולא נפצע. כשפסק הירי, טומבסטון כבר הייתה בדרכה להפוך לשם מוכר בהיסטוריה האמריקאית, אף שבאותו רגע איש מהמעורבים לא יכול היה לדעת זאת.
חשוב להדגיש שהקרב המפורסם כלל לא התרחש בתוך מכלאת או.קיי. קוראל עצמה. הוא התחולל במגרש סמוך, ליד סטודיו הצילום של סי. אס. פליי, במרחק קצר מהמכלאה. אבל השם "קרב היריות באו.קיי. קוראל" היה קליט בהרבה, והוא זה שנכנס להיסטוריה. זו הייתה רק ההתחלה של תהליך שבו פרטים היסטוריים נדחקו הצדה לטובת סיפור דרמטי ונוח יותר לזכירה.
גם מבחינה משפטית, האירוע לא הסתיים עם הירייה האחרונה. בעקבות הקרב הוגשו תלונות נגד אנשי החוק, ונערך הליך משפטי שנועד לקבוע אם פעלו במסגרת סמכותם או ביצעו מעשה רצח. לאחר שמיעת העדויות קבע השופט כי אין מקום להעמידם לדין על סמך הראיות שהוצגו. אלא שההחלטה לא סיימה את הסכסוך. היריבות נמשכה, ובהמשך נפצע וירג'יל ארפ במארב ומורגן ארפ נרצח. וייאט יצא למסע נקמה נגד מי שראה בהם אחראים לפגיעה במשפחתו.
ההבדלים בין הסרטים האלה מלמדים לא מעט על התקופות שבהן נוצרו. המערבונים הקלאסיים נטו להציג עולם שבו הגבול המוסרי ברור יחסית, גם כאשר הדמויות עצמן היו מורכבות. גרסאות מאוחרות יותר העניקו מקום גדול יותר לאלימות, לאינטרסים האישיים ולמחיר שגבו הסכסוכים. וייאט ארפ הקולנועי השתנה יחד עם האופן שבו אמריקה בחרה להתבונן בעבר שלה.
ארפ האמיתי המשיך לחיות עוד עשרות שנים לאחר הקרב, נדד ברחבי ארה"ב והתפרנס בין היתר מהימורים ומעסקים שונים. בשנותיו האחרונות התגורר בלוס אנג'לס, סמוך לתעשיית הקולנוע המתפתחת. הוא נפטר ב-1929, בגיל 80, לפני שהוליווד הפכה אותו סופית לאגדה. דוק הולידיי, לעומתו, מת כבר ב-1887, בגיל 36, לאחר שנים של התמודדות עם שחפת.
התרעות פיקוד העורף