לפני שבע שנים, אחרי ששלושת ילדיה בגרו ופרחו מהקן, החליטה עדיה פילו (58) שדי, נמאס לה מהמזרח התיכון. "זה לא שפוי מה שקורה פה", היא אומרת בכאב. "כל שנתיים יש פה מלחמה, כל צד מאשים את הצד השני, וכל צד יוצא מגדרו נגד הצד האחר. ככה אי אפשר לחיות. זאת לא דרך שמאפשרת התנהלות אנושית, ואי אפשר להמשיך ככה לאורך זמן. החיים הם לא רק קריירה ויצירה. הבנתי שמשהו לא טוב קורה לי".
כשההבנה הזאת השתלטה על כל נימי נפשה, הבינה פילו שאת השקט תמצא במרחק אלפי מיילים מפה – בסרי לנקה הרחוקה. נסעה כדי לחשוב, לנוח, לנקות ת'ראש, לקבל פרופורציות ופרספקטיבות אחרות על החיים, וחזרה עם רעיון לסרט דוקומנטרי.
"הייתי שם חמישה שבועות, במקום שחי לפני מאות שנים", היא מספרת. "ראיתי איך הם חיים יחד, כולם מאושרים מחוויות בסיסיות. התחושות שהם העבירו אלי לא היו בזכות העובדה שאני תיירת ויש לי כסף בארנק. זאת הייתה אנושיות שהרבה זמן לא הרגשתי".
כשסיימה את מסעה הראשון, החליטה פילו שהיא חייבת לחזור ולעשות סרט חיובי - כהגדרתה: "סרט שיראה לאנשים רצף של חוויות חיוביות, בלי נקודות שיא, אלא משהו רגוע וטוב".
היא הגיעה לסרי לנקה עם מצלמת וידיאו, בלי מדריך ובלי ידיעת השפה, והסתובבה בג'ונגלים לצד פילים וקופים, הגיעה לעיירות קטנות ואזורים נידחים, ותיעדה טקסים עתיקים, מפגשי תרבות מצחיקים ואנשים. התוצאה: "נתיב ההוויה הטובה", סרט מסע קסום ומופלא שזורק לעולם אחר, במקום אחר, עם אנשים אחרים.
"נתיב ההוויה הטובה", 16.11, שני (היום), 16:45, סינמטק תל אביב
התרעות פיקוד העורף