נחנו משוחחים בשבת בצהריים, רגע לפני שבוע עמוס שבמהלכו שרון חזיז תערוך חזרות קדחתניות להצגה החדשה “במבי" בכיכובה ובכיכוב ענבלי, כוכבת הילדים, בהפקת תיאטרון הילדים הישראלי (בכורה ב־13 במאי בהיכל התרבות חוף הכרמל בשעה 11:30). “אם אני מסתכלת על אגדות הילדים שאני גדלתי עליהן, בסוף הן היו מאוד מלחיצות ו'במבי' הוא אחד הסיפורים שהשאירו אותי ממש עצובה", היא אומרת. “אז ענבלי (ענבל לוי רהב – ד"פ) כתבה עיבוד חדש שבו אמא של במבי, שאותה אני מגלמת, נשארת בחיים ולא קורה לה שום דבר".
התנסית בעבר בהצגת ילדים?
“לפני המון שנים שיחקתי ב'עוץ לי גוץ לי' בהפקה של מנחם גולן ז"ל. כשקיבלתי בהצגה הנוכחית את לוח ההופעות גיליתי שיש הרבה הופעות בשבת בבוקר, אבל זו חוויה מדהימה ואני כל כך נהנית. אני מרגישה שאני נמצאת בהפקת ילדים אינטליגנטית ואיכותית שמעבירה מסר חשוב. אני חושבת שיש בהצגה הזו את כל הגוונים של הרגשות. אתה גם צוחק וגם בוכה, אתה עובר מסע בתוך ההצגה, ובסוף יש מוסר השכל ואתה יוצא שמח ועם תובנה".
לצד ההצגה החדשה, חזיז גם מככבת בימים אלה במחזמר “מאמא מיה" בתיאטרון הבימה, מקליטה שירים חדשים עם גיא ויהל ונמצאת בעיצומו של סיבוב הופעות חדש בסימן 30 שנה לשיר הבכורה המצליח שלה “קח אותי לשם" (המופע הקרוב ב־19 במאי בשעה 14:30 ב"גריי" תל אביב). “אני מופיעה כל הזמן, אבל פחות אנשים יודעים על זה כי אלו מופעים סגורים", היא אומרת. “בגלל שמציינים בימים אלה 30 שנים ליציאת הסינגל הראשון שלי, החלטתי לעשות מופע פתוח שמתבסס על המוזיקה שעשיתי כל השנים. המופע הזה נולד גם מתוך געגוע שלי לשירים שלא ביצעתי הרבה זמן, וגם מתוך הצורך שלי לפגוש את הקהל שרוצה להגיע ולחוות איתי את החוויה הזו".
הרבה כובעים
חזיז, 53, ילידת תל אביב, החלה את דרכה כזמרת בלהקת צופי תל אביב, ואת שירותה הצבאי עשתה בלהקת הנח"ל. “כשהייתי בלהקת נוער מאוד מצליחה כמו צופי תל אביב, צדי צרפתי ראה אותי ואמר לי: ‘אני רוצה שתהיי בלהקת הנח"ל'", היא מספרת. “הייתי רק בת 15. אמרתי לו את זה, אז הוא אמר: ‘אני אחכה'. והוא אכן חיכה, כי איך שהתגייסתי ועברתי אודישנים ללהקות צבאיות - הוא ישר משך אותי ללהקה שלו. תוך כדי השירות הצבאי הוחתמתי על חוזה להפקת אלבום ב'הד ארצי'. זה ממש לא מובן מאליו".
אחרי שחרורה הגיע התפקיד הבלתי נשכח בסדרת הפולחן “עניין של זמן" בשנים 1992־1996. “זה שאני מגיל מאוד צעיר על במות היה סוג של בית ספר עבורי וצברתי המון ניסיון", היא אומרת. “גם עם ההצלחה המסחררת של ‘עניין של זמן', באופי שלי תמיד נשארתי עם רגליים על הקרקע. עד היום. אני לא מתבלבלת: לא מהצלחה מאוד גדולה ופרגון ענק וגם לא מכישלון".
הפריצה הגדולה שלה כזמרת כאמור הגיעה עם צאת השיר “קח אותי לשם", שכתבו מאיר גולדברג ושי להב, והפך גם לשיר הנושא של אלבומה המצליח שיצא ב־94' בהפקתו של דודי לוי וכלל להיטים כמו “השמיים של יוליה", “אהבה משוקולד" ו"אתה יכול להאמין לי". “אין מה לעשות, גם אם אני אוציא 40 אלבומים בחיים, זה האלבום הכי זכור כי הוא האלבום הראשון, וכשיש אלבום ראשון אין שום לחץ, אתה עובד לאט, מוצא את האנשים שאתה רוצה לעבוד איתם ועובד", היא אומרת.
“התחברתי לדודי לוי ולמאיר גולדברג, שהפיקו אמנותית את האלבום. אני זוכרת שבאיזה יום הגיע לאולפן שי להב ואמר: ‘כתבתי לך שיר', והשמיע לנו סקיצה שלא הבנתי ממנה כלום. התחלתי לצחוק. הוא אמר לי: ‘פה את מדברת' ו'פה את שרה'. אני זוכרת שכשכל השירים היו מוכנים וחשבנו מה להוציא כסינגל, אז חיים שמש מ'הד ארצי' רצה להוציא את זה, והתחננתי לפניו שלא יוציא אותו כי רציתי שהשיר הראשון ידגיש את היותי זמרת, ובשיר הזה אני מדברת. אבל כנראה שהוא צדק".
האלבום זכה להצלחה רבה, וחזיז זכתה בתואר “זמרת השנה": “הכל קרה נורא מהר ואני זוכרת שכשהאלבום שוחרר יצאתי לנפוש באמסטרדם ובמקרה פגשתי שם את חברי להקת אתניקס שגם נפשו שם, ותוך כדי שאנחנו מבלים שם, אמרנו ‘בואו נעשה אלבום ביחד'. הכיף אצל אתניקס הוא שאין אצלם עיכובים. ברגע שמחליטים – מתחילים לעבוד. זה קרה מהר".
האלבום “בת הקוסם", שהפיקו חברי אתניקס, זאב נחמה ותמיר קליסקי, יצא בשנת 95' והמשיך את גל ההצלחה של חזיז עם להיטים כמו “הולכת ממך" (שכתב מאיר אריאל), “ימים כאלה", “מלך הכביש" ושיר הנושא. מאז ועד כה הקליטה חזיז ארבעה אלבומי סולו וקלטת לילדים עם דוד ד'אור והשתתפה בסדרות ותוכניות טלוויזיה (“שבתות וחגים", “אהבה מעבר לפינה", “רוקדים עם כוכבים"). “מאחר שאני בן אדם ששר, משחק ומראיין, ויש לי הרבה כובעים, אז מבחינת פרנסה הצלחתי לעבוד", היא אומרת.
"מצד שני יכולתי לעשות הרבה יותר אלבומים, כך שבקטע המוזיקלי אולי אני מרגישה שלא מיציתי את הפוטנציאל. אבל אני לא מתחרטת על שום דבר ואף פעם לא מאוחר. אני מתברכת בכל יום בזכות לשמח אנשים, להיות על במה, להעניק אהבה ולקבל אהבה. זה הדבר הכי חשוב לי בחיים. אני אומרת תודה שאלו המתנות שקיבלתי ואני מנסה לנצל אותן".
איך התמודדת עם התדמית הפרובוקטיבית שדבקה בך בהתחלה?
“אז נורא נבהלתי מזה כי מצד אחד יש בי את המקום הבימתי שרוצה לתת הכל. הושפעתי אז מאוד מ־MTV ומזמרות כמו מדונה וקיילי מינוג ונורא רציתי לעשות משהו ויזואלי. היה חשוב לי ליצור מוזיקה פופית וכשהאלבום ‘קח אותי לשם' יצא, הוא קיבל חשיפה, אבל לא כל כך יכלו לעכל אותו. זה לקח כמה שנים".
"לצד המוזיקה באו במאים ורצו לעשות קליפים, והשתמשו בכל הנתונים שיש לי, ובתור פרפורמרית הלכתי עם זה עד הסוף, אבל בתוך תוכי הייתי בזוגיות, ילדה די טובה, הכי לא פרובוקטיבית, ולא הבנתי למה תפסו אותי כך. זה הגיע למצב שבאו לראיין אותי לאיזה עיתון, והמראיין כתב משהו בסגנון ‘פתחה לי את הדלת עם שמלה', וזה היה כל כך רחוק מהמציאות כי פתחתי לו את הדלת עם ג'ינס קצר וטי־שירט. מאוד נפגעתי מזה. היו לי כמה קטעים שהרגשתי קצת רוע, אבל למזלי אני מוחקת מהזיכרון דברים רעים ומתמקדת בטוב".
המופע החדש והחזרה לשירים גורמים לך להסתכל אחורה אל העבר?
“אני חושבת שכל מה שמעסיק אותנו בעבר - תוקע אותנו ולא מקדם אותנו לשום מקום. לכל אחד יש את מסלול החיים שלו, עם ההצלחות, הנפילות, הכאב והשמחה. אני תמיד עם המבט קדימה, נהנית מהעשייה ממש כמו בגיל 13, כשהתחלתי להופיע. אני חולת במה. מכורה לבמה. אני מאוד חרוצה במקום הזה. כל הזמן אני מגלה דברים חדשים ולומדת".
מהן התגובות שאת מקבלת ברחוב?
“תגובות חמות. הגיע שלב ה'גדלתי עלייך'. אני לא כל כך יודעת מה לעשות עם זה כי אני לא מרגישה בגיל שלי. כשאומרים לי ‘גדלתי עלייך' אני לוקחת זאת כמחמאה ויודעת שבדרך כלל מתכוונים ל'עניין של זמן' ולאלבומים הראשונים שלי. אומנם ‘עניין של זמן' נראית כיום מאוד תמימה, אבל המסרים שם הצליחו להשפיע על הרבה מאוד ילדים".
עדינות וקומון סנס
בינואר האחרון הוציאה חזיז את הסינגל “נשארת לבד", שבו החלה העבודה המשותפת שלה עם הצמד המוזיקלי גיא מנטש ויהל דורון. “אמרתי להם שאני רוצה לעשות איתם משהו חדש", היא מספרת. “אני אוהבת להתחבר לאנשים צעירים, מבריקים ומוכשרים. השיר עבר כמה גרסאות בקורונה, והטקסט שלו השתנה בעקבות זוגיות שפתאום נהייתה לי".
את שלמה עם המקום שבו את נמצאת בקריירה?
“אין לי ברירה. אם אתעסק במה אני לא, זה לא יקדם אותי לשום מקום וסתם יבאס אותי. אני מתמקדת במה יקרה ולא במה לא קרה. הכי חשוב לי זה אהבה ובריאות. לנצל את הזמן שלנו בעולם הזה. אני חושבת שצריך להתעסק בעשייה ולא בעבר".
מה הסוד בעינייך לשרידות בתעשייה כל כך הרבה שנים?
“אף פעם לא רדפתי אחרי הצלחה, לטוב ולרע. אף פעם לא דחפתי את עצמי לשום דבר. יש לי עדינות, קומון סנס ואולי קצת אגו. אני מתמקדת בעשייה, וכשאני לא בעשייה זה מדכא אותי. גם כשאני בעומס עשייה אני משתדלת ללמד את קבוצת התלמידים שלי פילאטיס ולא להזניח את זה. עשיתי קורס וכבר שמונה שנים אני מדריכה".
בימים האחרונים עלתה חזיז לכותרות לאחר ששיתפה באינסטגרם ובפייסבוק תמונה תמימה שלה שבה יד ימין שלה מסתירה במעט את עין שמאל, ובעקבות זאת ספגה מתקפה מגולשים שטענו כי המנח שבו הצטלמה מעיד כי היא חברה בארגון סודי בשם “אילומינטי". “בהתחלה הגבתי בצחוק כי לא ידעתי מה זה, ופתאום זה התגלגל למסע השמצה נגדי ברשתות", היא מספרת.
“כבר יומיים אני לא ישנה בגלל זה. מי חשב שלשים יד על העין בתמונה ישייך אותי לאיזה ארגון? היו שכתבו תגובות מאוד חריפות כמו ‘תתביישי', ‘איך נבוא להופעה שלך?'. אני לא מתיימרת להביא בשורה על בריונות ברשת. אני יודעת שאני מקרה פצפון, וזה הרעל של העולם שלנו. הלוואי שכל אחד, כולל אני, יעשה עבודה פנימית בשאיפה להתבוננות עצמית ולאהבה בין אדם לחברו".
מהי עמדתך בעניין השסע החברתי במדינה?
“קשה לי לראות את מה שקורה סביבי מבחינת המקום הזה של מלחמת אחים, מלחמה בתוכנו. זה מעציב אותי. אני מאוד אוהבת את הארץ שלנו, ומאוד כואב לי שמזניחים בגלל הדבר הזה דברים שהם הרבה יותר חשובים בעיניי כמו המצב הכלכלי בארץ. יש המון אנשים רעבים, כולל אמנים. אנשים לא מבינים שאמנים הם בני אדם".
"יש כאלה שהם אנשים אימפולסיביים ורוצים ישר להגיד מה שהם חושבים, והם לא חושבים מה זה יכול לעולל להם לקריירה, ויש אנשים שלא רוצים להביע דעה וזה גם סבבה. זה שאתה זמר טוב וכותב שירים מדהים - זה לא אומר שאתה חייב להתבטא או שאתה יודע להתבטא. יש אנשים שיותר טוב להם להתבטא דרך המוזיקה והיצירה שלהם".