היוצר, הזמר והאמן שלמה בר, מעמודי התווך של המוזיקה הישראלית, מהראשונים שהעזו לשלב בין רוקנ'רול למוזיקה שורשית והניחו את אבן היסוד למה שיש כיום, יחגוג בשבוע הקרוב את יום הולדתו ה-80. לרגל החגיגות, שחרר בר את שיר הדגל שלו והשיר שפרץ לו את הדרך, "ילדים זה שמחה", ביצוע מחודש לקלאסיקה שהלחין בר למילותיו של יהושוע סובול ושבמקור בוצעה בשנות ה-70 במחזה "קריזה" כשיר מחאה ביקורתי.
בביצוע המחודש שמר בר על הרוח המקורית אך הוסיף לה קורטוב הומור, יותר קצב ואנרגיות חדשות ובהפקה מוזיקלית משותפת עם נדב ביטון הזכיר מדוע הוא חלוץ ופורץ דרך בתחומו, אז וכיום.
אחרי ש"אלי את לי פריז" שלה הוכתר במדור זה כאחד השירים הטובים שיצאו בתקופה האחרונה וכשיר מושלם, שי המבר ממשיכה בצעדי ענק לקראת אלבומה החדש שאוטוטו כאן ומשחררת את "הלכתי מהעיר הזאת", סינגל נוסף פרי עטה ופרי עבודתה עם המפיק המוזיקלי ניר מימון.
המבר רקמה פופ-אוריינטלי מתוק וקליט שתפור היטב לקולה, ובהפקה המוזיקלית העשויה היטב יוצרת שיר שמציג פן חדש, מרענן ושונה שלה, אך עדיין עם הדנ"א שלה. הכישרון של המבר והצמא הבלתי נדלה שלה לחקור ולאתגר את עצמה הוא רווח מלא עבורנו, המאזינים, ובשיר הזה היא מוכיחה וממחישה זאת היטב. במילים אחרות – גם שיר מושלם.
"אצלי הכל בסדר" הוא קלאסיקה של בעז שרעבי ותמיד יישאר בקונוטציה הזו, אבל הוא גם שם הסינגל החדש של רביב כנר (וחבל שכך, טעות שיווקית לטעמי לקרוא לשיר בשם זהה לקלאסיקה) מתוך אלבום חדש שבדרך.
השיר, רוק טהור, הוא לא אחד הטובים של כנר בעיניי, הוא אמנם בעל פזמון טוב שמציל אותו, אך הבתים פחות מלהיבים, פחות מסקרנים מלודית ולא כל כך מגבירים את הסקרנות לפזמון. עם זאת, לפעמים פזמון קליט וקול מעולה (ויש לכנר את הקול) – מספיקים בשביל להיט.
אחרי שקריירת הזמרה שלה הייתה בעיקר לצד בעלה, שמעון גרשון, מלי לוי השיקה השבוע שיר סולו ראשון, לבדה. ללוי אין קול גדול ואין יכולות ווקאליות מצוינות אבל היא ניחנה ביכולת להגיש שיר, אולי בשל כישורי המשחק שלה, והגשת שיר לפעמים יותר חשובה מכל קול ענק כזה או אחר.
השיר החדש "אחרי הכל" הוא סיפתח טוב: יש בו את הטקסט המעולה והמתוחכם ("תראה איך כל הזוהר, הופך קצת לבית סוהר, זיכרון קטן לרגע מתגנב"), הלחן שמשרת היטב את המילים וביצוע מלטף, כן ואותנטי של לוי, ששרה בחיוך והחיוך הזה מועבר גם למאזין. מותיר סקרנות לשירים הבאים מבית היוצר שלה.
"BIG D*** ENERGY" הוא שם הסינגל החדש של דנה אינטרנשיונל עם איתי גאלו. את הקשר ותהליך העבודה של אינטרנשיונל וגאלו כולנו ראינו ב"דנה קמה", סדרת הדוקו של אינטרנשיונל, אך את התוצרים שמרו לנו, וטוב שכך, בהפתעה לקיץ הנוכחי.
השיר הוא בדיוק מה שדנה צריכה לעשות ובדיוק מה שהביא לה את גדולתה: הכישרון והיכולת לשבור מוסכמות, לשבור תבניות מוזיקליות, לא ללכת על האזור הבטוח והמוכר אלא לחדש, לרענן ובעיקר לעשות פופ טוב כמו שרק היא יודעת. החיבור שלה לגאלו, מהמפיקים המוזיקליים המובילים כיום, נשמע טבעי ומחשמל והשיר הזה, שמכוון אוטומטית לסצנת המועדונים, הוא סממן לכך שאינטרנשיונל הייתה ועודנה מלכת הפופ.
ג'קו אייזנברג, שבקרוב עתיד להוציא EP, הוא יוצר ואמן שכולו נשמה, הולך עם האמת שלו עד הסוף, לא מתייפייף, לא מנסה לצייר אוטופיה אידיאלית אלא מביא לנו את המציאות, עם כל השיט שלה, בפרצוף.
"סופר" הוא סינגל חדש, שבו אייזנברג הרוקר עוטה על עצמו כובע נוסף כראפר, כשבהפקה מוזיקלית ששומרת על טהרת הרוק עם קול מקהלה ברקע (הנוסך תחושה של כנסיה). מה שמיוחד בשיר זו האותנטיות האוטוביוגרפית שלו, הכנות של אייזנברג כשהוא שר שורות כמו "שוקע, שוקע, לועס ובולע, זורק וקולע, חושב שאת הכל אני יודע, מתחת לטעות הנוראית אני זוחל, זוכר הכל בעל פה, כותב הכל והרבה". הוא מיוסר, הוא מכה על חטא, הוא מנסה לשרוד גם כשמרגיש ריקנות ועם זאת לא מאבד לרגע את התקווה ("מעל המחשבות הכי יפות מרחף").
הטקסט והעוצמה בביצוע תופסים את הנפח העיקרי של השיר בעיניי, אפילו יותר מההפקה המוזיקלית ומהשירה של אייזנברג, שיצא מאזור הנוחות ולכן קשה לאוזן שלי להסתגל לכך (מניח שזה יבוא בהמשך). מסוג השירים שכיף להאזין להם, בייחוד כשיש מאחוריהם אמירה ומסר.