המדען שנטש את המסלול לדוקטורט לטובת קריירה מוזיקלית

יום אחד גיא וינטרוב קיבל החלטה משנת חיים קם ועזב את מעבדת המחקר במחלקה לביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אמר ביי ביי לדוקטורט עליו עמל כשנתיים שלוש, ונכנס לאולפן ההקלטות לעבוד על אלבום ראשון.

תבינו, זה לא שעולם המוסיקה והיצירה היה זר לוינטרוב. כבר כילד בן 11 החל לנגן על פסנתר וגיטרה, הוא בוגר בית הספר לאמנויות בתל אביב, ותיכון אלון ברמת השרון, שירת בלהקה צבאית ("לפחות פעמיים בשבוע פגשתי בטקסים את הרמטכ"ל דאז בני גנץ") ובמקביל ייסד והופיע עם להקת "ויקטוריה בלו", אף כתב והלחין כ-150 שירים.

זמן קצר לאחר שפירק את "ויקטוריה בלו", הלהקה שמילאה אולמות כשהיה תיכוניסט וחייל ("התפרקנו, כי זה לא היה זה") נכנס וינטרוב בשעריה של אוניברסיטת תל אביב "בגלל הכיף והסקרנות לידע".

זה נגמר בשני תארים ראשונים בהיסטוריה ובביולוגיה והמשיך במסלול ישיר לדוקטורט בביולוגיה, כשהדוקטורנט הצעיר שהתמקם במעבדה חקר במשך שלוש שנים נושאים בתחומי תורשה ואפיגנטיקה בהנחייתו של פרופ' עודד רחבי מהמחלקה לביולוגיה באוניברסיטת תל אביב. כשבין לבין השלים תואר נוסף במדעי המחשב.

אבל כשהחלה לבעבע בתוכו אנרגיה מוזיקלית שדרשה הגשמה, בוצעה התפנית. בעזרתה של חברה וקולגה מימי הלהקה הצבאית, המתופפת מיכל אליאסף הוא יצר קשר עם אלון עדר, שליווה והפיק את האלבום החדש.

"הרגשתי שאני צריך מישהו שיסתכל על השירים במבט מלמעלה, שישים את האינפוט שלו. כשמיכל הציעה את אלון עדר שמחתי. שלחתי לו במייל סקיצות. הוא התלהב והתחלנו לעבוד".

למען הדיוק ייאמר שהעבודה עם עדר החלה אי שם ב-2015 כשוינטרוב עדיין היה עם רגל אחת במעבדה. "בהתחלה זה היה מאד דליל. הפגישות התקיימו לסירוגין פעם בעמיר, הקיבוץ בו אלון התגורר באותו הזמן, ופעם במרתף שלי בתל אביב".

לאחר עבודת סינון מאסיבית נבחרו מתוך 150 השירים שכתב ("אני בחור סנטימנטלי שומר על הכל מתועד") 30-40 שירים שנשלחו לאלון עדר, מהם זוקקו 14 השירים שהוא מבצע באלבום.

"האלבום משלב עיבודים בין הסאונד המרתפי, המצועצע והאירוני, לבין סאונד קלאסי ועשיר של סקציית נשיפה, כלי מיתר ופסנתר" נכתב בהודעה לעיתונות.

"אבל מה שאלון הביא ליצירה עובד עבורי באופן טבעי ואמיתי. ולמרות שהכרנו לראשונה רק לקראת העבודה המשותפת על האלבום, הרגשתי כאילו אנחנו מכירים הרבה לפני החיבור הזה".

"הולך לישון בעשר", אם שאלתם, זהו אלבום שעוסק בשאלות על משברים ועל הפסגות אליהן הגיע היוצר בשנים האחרונות. "אגב, אני לא הולך לישון לפני 2 בלילה. הכותרת 'הולך לישון בעשר' מבטאת את השאיפה לחיות את החיים כמו שצריך".

שלושה קליפים לשלושת השירים "מה איתך?", "קצב קבוע" ו"יכול להיות שטעיתי" מלווים את צאת האלבום, בבימויו של אלון דניאל, חברו של וינטרוב מימי הלימודים במגמת הקולנוע בתיכון "אלון".

הקליפים צולמו על רקע הנוף של "חמוקי ניצנה" שעל גבול ישראל מצרים. כל השלושה, יש להדגיש, צולמו בפילם, ותואמים את הקונספט של האלבום המשלב בין העכשיווי לסאונד הקלאסי המיושן.

לצילומי השיר השלישי "יכול להיות שטעיתי" הצטרפה ירדן, אשתו של גיא. "ירדן עובדת סוציאלית במקצועה, לא ממש אוהבת להיות בקדמת הבמה, אבל הצלחתי לשכנע אותה להצטלם בקליפ זוגי, זה הרגיש לי הכי מתאים וטבעי שהיא תצטלם איתי בקליפ הזה. מול המצלמה היתה לשנינו חוויה מיוחדת, שיצרה ריגוש ומתח טוב".

ואם לשיר, אז השיר הרביעי באלבום נושא את שמה "ירדן" "...לתוך בועה של ריגושים מטושטשים/ונגיעות באפלה/ היא מביטה בי במבט כל כך תמים ללא מילה/ צוללת לתוך חלום שלא שלה"...

הם ביחד 13 שנים מאז ימיהם בצופים. "הזוגיות שלנו היא סיפור נדיר בנוף התל אביבי. בניגוד לשאר הדברים בחיים שאני מחפש, ירדן ואני מצאנו זה את זו. הקשר איתה נותן לי שלווה ואנרגיות לשאול ולחפש על דברים אחרים בחיים" הוא משתף.

לפני תשעה חודשים נולד מיכאל, בנם הבכור. "האבהות מרגשת אותי. היו חודשים מאתגרים ללא שינה, צריך היה להתרגל לשינוי. אבל עכשיו כשהוא מתחיל לתקשר לעשות כפיים, כל שבוע זה פיצ'ר חדש איתו. תענוג. הוא תינוק חמוד וחייכן, ונראה שהוא אוהב מוזיקה. אני שר לו שירים שכתבתי ומנגן. הוא קהל שבוי. וכבר יש לי בראש שירים ומחשבות ליצור אלבום לילדים", האב המוזיקאי מסמן עוד יעד.

במקביל להתרגשות והציפיה לצאת האלבום, יש לו עוד סיבה דרמטית להתרגשות. המחזמר "הסוף" שוינטרוב כתב ביחד עם מעין אבן (שגם ביים) הלחין ומשחק רץ בשנתיים האחרונות ובהצלחה על בימת "צוותא".

בלב עלילת המחזמר שעניינו מוות מובא סיפורו של מדען גאון ושבור לב, המשתף פעולה עם המוות, בשביל למצוא פתרון לחיי נצח ולהציל את חיי אהובתו.

בקאסט, 12 שחקנים ושחקניות, רקדנים ולהקה בהם עידן אלתרמן, מיכאל הנגבי, ג'וי ריגר, דנה פרידר, אלעד טל ואחרים. "הרעיון לכתיבת מחזמר ניצת בי לאחר שראיתי את 'העיר הזאת'. התקשרתי לחברי אלעד טל מימי בית הספר היסודי לאמנויות והצעתי לו 'בוא נעשה מחזמר' ואלעד אמר 'בוא'".

המחזמר "המגניב"  שהפך לקאלט מוסיף למלא אולמות, זכה ב"קיפוד הזהב" לשנת 2021 בפרס הבימוי (מעין אבן), שחקן ראשי (עידן אלתרמן) ושחקן המשנה (אבי דנגור).

"הצלנו לגייס קאסט שחקנים מדהים הרבה לפני שידענו שזה הולך להיות  הצלחה. לשמחתי מועדון 'צוותא' הזמינו אותנו להופיע אצלם. לפעמים צריך גם מזל" הוא אומר.

ראשיתה של העבודה על "הסוף" בימים שלפני הקורונה, אבל ההצגה עלתה מיד כשנפתחו התיאטראות מחדש לאחר הסגרים.  "המוות הוא בעצם התחלת הכל, ממנו נגזרת השאלה: מה עושים עם החיים האלה, נוכח העובדה שהזמן שלנו מוגבל כי בסוף יש מוות. לשמחתי היה לנו מזל וטיימיניג טובים, עסקנו במוות, בדיוק כשכל העולם גם הוא היה עסוק במוות", הוא צוחק.

גיא וינטרוב, 31 נולד וגדל בתל אביב לאב העוסק בנדל"ן ואם עורכת דין, האמצעי מבין שלושה אחים. "משפחה מושלמת. אם כי אחרי שגדלתי הבנתי שזו לא ככה. ההורים נפרדנו לאחר שסיימתי תיכון. ועדיין זכיתי במשפחה תומכת ואוהבת".

החיבור למוסיקה לא עבר בגנים במשפחת וינטרוב. הפסנתר נקנה עבור אחיו הבכור, ואת הגיטרה רכשו ההורים לאחות הקטנה, ואולם האח והאחות ויתרו על שיעורי נגינה לאחר שני שיעורים בלבד, ויצא שהילד גיא בן ה-11 גילה איתם את כשרון המוסיקה שהיה חבוי בתוכו.

"למען האמת, יותר משהאחרים תהו על עזיבת האקדמיה, היו אלה קולות פולניים פנימיים וחזקים בתוכי, שניסו להניא אותי עם שאלות ותהיות כמו 'ומה יהיה עם הדוקטורט?'  אני חושב שהיה קל יותר ופחות אמיץ להישאב לתוך האינרציה ולהמשיך את מה שאני עושה. אבל הקורונה גרמה לי לעצור ולהבין שזו הזדמנות עבורי לפרוש ולהתחיל מחדש. אני לא מתחרט על מה שעשיתי. עכשיו אני  נרגש ושלם עם ההחלטה שקיבלתי, הבנתי שאני מוקדש למוסיקה וליצירה".