בשנות ה-50 נחשבה מרים אביגל לאחת הזמרות הפופולריות ביותר במוזיקת הפולקלור הישראלית ולאחת מכוכבות הילדים הראשונות במדינה הצעירה. שירים שביצעה, כמו "בדרך התבור" ו"בת הדייג", הפכו לשלאגרים וחרכו את הרדיו באותן שנים, כמו גם שירים שביצעה במקור (אך פחות מזוהים עמה), בראשם "ערב של שושנים", "מים, מים" (ושאבתם מים בששון) ו"בנות ראשון לציון" ('אם נמות יקברו אותנו').
אביגל, שהחלה את דרכה המוזיקלית עוד כנערה, התגלתה על ידי המוזיקאי עמנואל זמיר, שטיפח אותה ובהמשך הייתה חלק מ"חבורת האש" של סולימן הגדול. שם גם הכירה את מי שהיה לבעלה הראשון ואבי ילדיה, הפזמונאי בנימין (בנג'ו) אביגל, שכתב מרבית משיריה.
בשנות ה-60, עם שינויי המקצבים ובחירתה לנהל חיי משפחה יציבים לצד קריירה כפקידה, הורידה הילוך בקריירת הזמרה אך לרגע לא חדלה מלשיר. בערוב ימיה לא זכתה להערכה הראויה והלכה לעולמה באוקטובר 2016 בגיל 79.
דודי פטימר, שפגש אותה, ראיין אותה ותיעד את סיפורה שבועות ספורים לפני פטירתה, בחר להקדיש לה ולמורשתה המוזיקלית את פרק זה של "מילים ולחן", במסגרתו חזר לסיפורים הקטנים מאחורי שיריה הגדולים שחושפים חלק משמעותי בשנותיו הראשונות של הזמר העברי במדינה הצעירה.