אודה ולא אכחיש; איכשהו לא הייתי מבאי חצרו של אדמו"ר הזמר העברי לבית איינשטיין, שהיום מציינים עשור להסתלקותו הפתאומית מארצות החיים, אבל דומה שבראיון היחיד שהעניק לי מצויה תמצית האישיות האיינשטיינית שקסמה לכה רבים. להלן סיפור הראיון.
חמאס טען שלא מצאו אותה, בתה של רעיה שנחטפה לעזה חושפת: "הפרידו בנינו בשבי
במגרש הפרטי של אסד: בסיס צבאי בדמשק הותקף מהאוויר, התקיפה יוחסה לישראל | דיווח
ב-16 בינואר 81' אריק איינשטיין עדיין הופיע, אבל כבר היה שרוי בדמדומי המגע הישיר שלו עם הקהל שכה אהב אותו. סרבן הראיונות המושבע ניאות להיחלץ קמעה מקונכייתו לרגל צאתו בסיבוב הופעות חדש, "אני ואתה בפארק", האחרון שלו, או כמעט והסבנו במעוזו המוכר, במסעדת "כתר המזרח", באבן-גבירול, שם אריק פתח לשעה קלה את סגור לבו.
כששאלתיו תחילה - הרגו אותי אם אני זוכר מדוע פתחתי כך - אם הוא אליל-נוער, אריק השיב בלי פוזה: "אני אליל-נוער? - אני ילד קטן ולא מתעסק עם הדברים האלה. רק מעניין אותי שהשירים שאנחנו עושים יפלו על אוזן קשבת, לא חשוב אם של נוער או אם של זקנים. אוזן קשבת ולב רגיש יכולים להיות באותה מידה לילד בן חמש ולקשיש בן 75. הכי חשוב ששיר ידבר אל שומעיו".
בהמשך ביקשתי ממנו הסבר לכך שלעומת עמיתיו שיצאו בתוכניות-יחיד, הוא העדיף להופיע בצוות. "אני מודה באשמה, מה אפשר לעשות", הגיב בהומור שלו. "אני תמיד בקבוצות. להקת הנח"ל. גשר הירקון. החלונות הגבוהים וכן הלאה. הרכבים זה סיפור ישן אצלי. אתה רוצה להגיד שכך אני מרגיש בטוח יותר על הבמה? - יכול להיות שכן, מה גם שבכל מקרה יותר נעים לשיר ביחד. חוץ מזה השירים שאני שר דורשים פה ושם תוספת של קולות בצבעים מסוימים. את זה אי אפשר להפיק באמצעות מכשירים, אלא באמצעות אנשים חיים".
אזי החלפנו נושא. "באופן טבעי עדיין יש לי פחד-קהל", התוודה הזמר בן ה-42, שהיה אז בשיא הפופולריות שלו. אכן, עדיין יש ביישנות. עדיין יש התרגשות. והסיפור חוזר בכל פעם שאני בא לקהל עם חומר חדש".
מדוע אינך מרבה להופיע? - הסתקרנתי מבלי לדעת שתוך זמן קצר ייעלם כליל מהבמות. "אני לא יודע מה זה הרבה", ענה. "תקופות כאלה. לא תמיד יוצא מה שאתה מתכנן".
אולי אתה לא כל כך אוהב להופיע? - לא הרפיתי. "בחיים של בן אדם יש כל מיני תקופות ומחשבות", השיב. "לפעמים אין חשק להופיע או שאין חומר חדש. הפעם ניצלנו הזדמנות להופיע בשירים מתקליט טרי ולשם כך תפסנו כמה מוזיקאים מוכשרים פנויים. כשראינו קרקע בשלה, אז אמרנו - 'יאללה!' ויצאה לנו חגיגה קטנה של מוזיקה".
כשתהיתי היכן הוא בין סיבובי ההופעות, עטף אותי אריק בחיוך מלא קסם וסיפר בתמציתיות: "בין ההופעות וההקלטות אני חי את חיי. חביבי, כן, אני חי את חיי".
משם קיפצנו אל השירים שהוא אחראי למילותיהם. "אני לא רואה את עצמי משורר או פזמונאי", הבהיר. "הכתיבה היא אצלי דרך ביטוי כשבא לי להתבטא אם יש רעיון מסוים. לפעמים זה בא בקלות, לפעמים זה לוקח זמן. הלחנה? - לא בבית-ספרנו. אבל כשאני יושב עם מוזיקאי, אני מעלה בפניו רעיונות מוזיקליים שצצים אצלי".
עברנו אל המשחק. האם אריק השחקן המעולה מתבזבז? - רציתי לדעת. "העניין פתוח", ענה. "תלוי אם יש משהו שמגרה אותי. מחזמר? - אין לי כעת תוכנית כזאת. גם אין כרגע משהו אקטואלי. לגבי סרטים, לא רק אורי (זוהר - י.ב.א) חסר. בא לי לכתוב איזשהו תסריט, אם כי זה עדיין לא בשל אצלי".
כששאלתיו אם אורי זוהר חסר לו בתל-אביב, התגונן: "זה עניינים פרטיים. לא מדברים על זה בעיתונים. יחסים אישיים בינו לבינו; משהו שלא הייתי רוצה להתחלק בו עם הקהל הרחב; דבר מורכב שככל שנדוש בו, יצא שטחי כזה".
כשהסבתי את שיחתנו אל הספורט, אורו עיניו ויאמר: "כדורסל זה משהו מאוד אהוב עלי, כמי ששיחק בעבר כדורסל (וגם היה שיאן הנוער בקפיצה לגובה (י.ב.א). אני מהאדומים, תמיד מאוהדי הפועל תל-אביב. אבל גם את המשחקים של מכבי אני לא מחמיץ. לפעמים אני רואה גם את משחקי האן.בי.איי בבית-מלון בתל-אביב. כדורסל טוב זו אמנות. אתה מתפלא איך אני מכיר את הרכבי הקבוצות באמריקה? - אם אוהבים משהו, אז עד הסוף. אלמלא הייתי זמר, בטח היה יוצא ממני ספורטאי טוב".
ובאשר לפוליטיקה? - "לא מתעסק בזה, אבל עוקב", דיווח. "זה בנפשנו. אנחנו עומדים ערב תקופה חדשה למדינה. אם תשאל אותי אם אני זמר ארץ-ישראלי, אומר לך שבטח אני לא זמר הודי. אני שר בשפה שלי ובארץ שלי. קריירה בחוץ-לארץ אף פעם לא הייתה אצלי יעד. הגיחות שלי לחו"ל בעיקר לצורך טיולים והתאווררות".
קל להישאר בצמרת זמן כה רב? - הוספתי לשאול. "אני עובד; לא יודע מה זה צמרת", הגיב בפשטות לא מתנשאת. "לכל דבר יש צד טוב וצד פחות טוב. הרכילויות בעיתונים זה הפחות טוב, מה שעלי לשלם תמורת מה שאני נהנה. אם עושים לאמן רצח-אופי מצד העיתונות, זה בעיניי פשע. כאן חייב לבוא שינוי קיצוני, אולי בעזרת חוק. בינתיים העיתונות שלוחת כל רסן. מכפישים אנשים בלי חשבון וזה מאוד מכאיב לי".
בטרם פרידה, ביקשתי מאריק להפנות מבט אל העתיד. "מבט?", הגיב בחיוך. הרי אני קצר רואי. לא רואה כלום ובדרך כלל חמוש במשקפיים. אני בן 42 ולא רוצה להישאר צעיר נצחי. רוצה להיות טבעי. לא יודע עד מתי אופיע".