אם איש-איש ותגובתו למלחמה, טבעי שהמוזיקאי ירון בכר יעשה זאת באמצעות המוזיקה, מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. ואכן, אלבומו "מלחמה וזיכרון", עם ביצועי פסנתר וירטואוזיים לכמה מהשירים העבריים המרגשים ביותר, מביא רגעי מזור ונוחם בעיצומה של התקופה הקשה שאנחנו עוברים. מבחינתו, זו גם דרך להנציח את סרן אסף מסטר, נינו של רב-אמן המפוחית שמואל גוגול, מי שפתח בפניו את השער למוזיקה - שנפל בקרבות בצפון רצועת עזה מפגיעת טיל נ"ט.
"לאחר שכל ההופעות התבטלו, הקלטת השירים, שהם כעין פסקול הולם לתקופה הנוכחית, מהווה לי מעין תחליף", אומר בכר, שלא במקרה ארבעה מ-11 השירים שבחר לאלבום: "מי ידע שכך יהיה", "משאלה", "כשתבוא" ו"לתת" - לקוחים מהרפרטואר של בעז שרעבי, שאיתו הוא מרבה לשתף פעולה כמפיק מוזיקלי וכפסנתרן, "כולל בעצרת עצובה למען החטופים, שבה בעז נתן את הביצוע של חייו בשיר 'כשתבוא".
שירי האלבום האחרים הם: "תשמור על העולם ילד", "ילדי חורף 73", "מישהו", "מחר אני בבית", "כשהלב בוכה", "רסיסים" ו"אין לי ארץ אחרת". "בחרתי שירים שמתאימים לתקופה עם מנגינות שמספרות סיפור", מציין בכר. "לחלקם, כמו 'ילדי חורף 73', יש לי קשר אישי כמי שהיה בהפקה המוזיקלית שלהם. אני מסיים עם 'אין לי ארץ אחרת' בכעין הבעת תקווה".
"השירים הוקלטו ב'טיייק' אחד, בלי עריכות ותוספות", הוא מעיד, "אלא פשוט לתת לדבר האמיתי לצאת עם רבדים שלא חשבתי שיצאו. אמנם הנסיבות איומות, אבל אני שלם עם מה שיצא".
ראשית דרכו המוזיקלית של בכר, 62, שגדל בחולון, הייתה במוזיקה קלאסית כילד-פלא, בהיותו כאמור תלמידו של גוגול. כתלמיד בתלמה ילין התחבר למוזיקה האלקטרונית, מה שהביאו לקריירה משגשגת כמעבד וכמפיק מוזיקלי. "רצה הגורל, שחברה טובה מהתיכון ביקשה ממני שאפיק איתה מוזיקלית שיר אחד, שממנו, 'גידי', הכל התגלגל הלאה", הוא שומר חסד-נעורים לשרון ליפשיץ.
בניגוד לאי אלה מהמעבדים מדוע אתה ממעט לנתב את כשרונך המוזיקלי להלחנה?
"זה אולי מפני שאני שם לעצמי רף גבוה מדי. מבחינתי, הקטעים שאני מוסיף לשירים תוך כדי עיבוד הם הלחנה בפני עצמה".