נעמי פולני הייתה דמות חד פעמית בחיינו: שדה משחת, צוחקת צחוק פרוע, מחייכת בנעימות, נוזפת ואינה חוששת לומר את דעתה המלומדת בשפה שאין כמותה, לא משנה על מה דיברה תמיד היה שווה להטות אוזן קשובה היות שנפשו של המאזין הייתה מתעסה בשמן זך.
ידוע היה כי כשעבדה על פרויקט כל שהוא עבדה באופן יסודי ביותר על כל תג ותנועה תוך שהמשקיעים, השחקנים וכל הצוות היו מתפללים לרגע בו אפשר יהיה לעלות על הבמה עם הסיזיפיות המתהווה הזו.
לפני כעשרים שנה ביקשתי ממנה שתעבוד איתי על פרויקט כל שהוא והיא גילתה עניין אך אמרה לי שלוח הזמנים שלה מלא בחודשים הקרובים היות שהיא צריכה לכתוב הרמוניה לארבעה קטעים של תובל פטר. חייכתי לעצמי, רק המחשבה שייקח לה כל כך הרבה זמן לכתוב הרמוניה לכמה קטעים הורידה אותי מהעניין שכן הייתי צריך הרבה יותר מארבעה קטעים ומי יודע כמה שנים זה ייקח.
לפני כמה חודשים נעמי התקשרה אלי שוב כדי לבקר ולהחמיא על תכנית טלוויזיה שצילמתי והוקרנה ערב לפני. היא נהגה לעשות זאת תכופות ככל שהעליתי תכניות שונות.
תוך כדי שיחה הבריק לי רעיון וביקשתי לשלוח אליה רכב הסעות כדי שיביא אותה אל ביתנו, הצעתי לה בית פתוח כלומר שמהבוקר ועד הערב יבואו חברים שמתגעגעים אליה אך מתקשים להגיע למושבה כנרת שם היא גרה וכך יהיה מפגש שמאד רציתי בו. קבענו מועד והתחלנו לתכנן אך נעמי התקשרה שוב ואמרה כי כוחותיה לא יעמדו לה למאמץ כזה. פספוס.
נעמי עבורי הייתה מעין אגדה שריחפה בחיי מאז היותי ילד בן שמונה, אז הקשבתי לתקליט אחד משניים בודדים שהיו בביתי (התרנגולים בתכניתם השנייה) הלוך וחרוש חרוש והקשב. על חלקו האחורי של התקליט הייתה תמונה של נעמי ואני צרבתי את דמותה עמוק אצלי.
תמיד דברו בה פלאות וכל מי שפגש בה או האזין לה הבין מדוע. היא הייתה מן רוח איתנה בגוף צמוק, דיברה בעברית שירית, עברית פואטית וכל כך בהירה ומדויקת שרק ביקשתי לנצור את רגעי הפלא האלה לתמיד. למשל ואינני שוכח, שמעתיה אומרת כי הזמר צריך לשיר באופן כזה שיארח את המאזין.
לאחת מהלהקות הצבאיות העכשוויות אמרה - אתם שרים יפה אך יש לבטא יותר אינטימיות, יש דרכים נוספות לפנק את השומע, בנוסף לקול היפה ובנוסף לצליל יש גם תוכן, יש משמעות למצב הרוח של השיר צריך להתמסר לזה, שיר זו אמירה, יש להתחבר לשיר, לדבר אל האדם השומע ולא אל עצמך, ועוד ועוד..
כשהבעתי חשש בפניה על היותי צרוד לפני הופעה אמרה לי כי הגוף מסדר לעצמו כוחות נוספים כשהוא פוגש קהל. היא צדקה.
אף שזכתה לחיים ארוכים נדמה כי המצב במדינה וקברניטיה קיצרו את ימיה וזאת על פי דאגתה העמוקה והמתייסרת לפי ששמעו אזני בשיחותנו המשותפות. נוחי על משכבך נעמי העצומה, שיבוא שלום לעפרך, לא אשכך את מעופך בחיי.
משה להב (הטיש הגדול).