בגיל 90 לאפי נצר יש רשימה של עיסוקים שלא היו מביישים בן 30. הוא מג'נגל בין הופעות עם סדרות מועדון הזמר שלו ברחבי הארץ, שוקד באולפן ההקלטות על שירים חדשים, עורך ומגיש תוכנית רדיו שבועית ברדיו חיפה, מדריך ומנהל מוזיקלית חבורות זמר ופוקד אירועי זמר שאליהם הוא מוזמן כאורח כבוד. בין לבין הוא גם מבלה עם משפחתו וחבריו הרבים, ובזמן המועט שנותר לו הוא מתנדב ועושה ספורט.
"אני חי את חיי כאילו כלום לא השתנה אצלי כבר עשרות שנים, מכל הבחינות", הוא אומר. "אין לי רגע דל, אני כל היום עסוק ו־24 שעות ביממה ממש לא מספיקות לכל התוכניות שאני עוד מתכנן להוציא לפועל. החברים שלי אומרים לי: 'תגיד, איזה כדורים אתה לוקח כדי להיות כזה צעיר?'. אני לא לוקח כדורים, אני מתנהג כפי שהתנהגתי לפני 40 שנה".
במהלך החברות שלי עם נצר, שהחלה לפני כעשור, נוכחתי לדעת עד כמה הוא מעודכן - שולט ברשתות החברתיות לא פחות מטיקטוקרים בגיל העשרה, ומנצל את הפלטפורמות האלה כדי לשווק בעצמו את הופעותיו ואת עשייתו. "העשייה, היצירה ובעיקר הקהל הם הדלק שלי", הוא מסביר. "כשהייתה הקורונה - הדבר הכי קשה שהיה לי הוא הריחוק הפיזי מהקהל שלי, אבל גם אז דאגתי להופיע בפניו דרך מסך הטלוויזיה והרשתות החברתיות. כל עוד יש לי ביקוש, כל עוד אני מסוגל להופיע וליצור - אעשה זאת. אני מתפלל ומייחל שזה יימשך עוד שנים רבות".
נצר, שלמעט פרס ישראל זכה בכל פרס אפשרי על מפעל חייו המוזיקלי, הוא אחד האומנים החשובים בתרבות הישראלית, הן ככהן הגדול של השירה בציבור ואחד מחלוציו, הן כמי שייסד בארץ את תחום חבורות הזמר והקים עשרות מועדונים, והן כמוזיקאי, מלחין ופזמונאי החתום על יותר מ־800 שירים, בהם עשרות נכסי צאן ברזל בזמר העברי שבוצעו בפי גדולי האומנים. בין השירים הנפלאים שכתב: "בלדה לחובש" (יהורם גאון), "גולני שלי" (יהורם גאון), "מישהו הולך תמיד איתי" (עפרה חזה), "פרחים בקנה" (להקת חיל התותחנים), "שוב לא נלך" (אריק לביא), "סיירת אגוז" (להקת פיקוד הצפון עם הסולן יגאל בשן) ועוד.
"אם תשאל היום ילד בן 20 מי זה אפי נצר, הוא לא יידע. אבל אם תגיד לו שאפי נצר כתב את 'גולני שלי' או 'מישהו הולך תמיד איתי' ו'פרחים בקנה' - הוא יגיד לך 'וואו'", אומר נצר. "ההרגשה הכי טובה שיוצר יכול להרגיש זה שכשאתה כותב שיר ושולח אותו לעולם - הוא כבר לא שלך, הוא של הכלל, ואם אתה מקבל משוב בחזרה ואתה רואה שדורות על גבי דורות אוהבים את השיר, אין פרס או תגמול יותר מזה. שיר הוא לא סתם, שיר זה משהו שבא מהלב ומהמוח, זה חלק ממך, ואם אוהבים את השיר - סימן שאוהבים אותך".
כלי הנגינה הראשון שבו ניגן, כבר בגיל 8, היה חלילית: "כשזה לא הספיק לי, קנו לי מנדולינה, אבל אחי, שחשב שזו אונייה - שם אותה באמבטיה והיא נהרסה. בגיל 14 רציתי לנגן באקורדיון, אבל אבא שלי היה פועל בניין שבנה את הארץ במו ידיו ולא היה לו כסף בשביל זה. כעבור שנה, כשהוא ראה שאני כל כך רוצה אקורדיון, הוא קנה לי במשכורת של חודש. כל כך התרגשתי. זו הייתה הקרבה גדולה".
בגיל 16 החל את דרכו כאקורדיוניסט של להקות ריקודי עם בחיפה: "לימדתי את עצמי לנגן, ושם, בחוגי ריקודי העם, 'גילו' אותי כאקורדיוניסט. הייתי עובד ביום במכונאות במוסך, ובערב הייתי לומד בבית הספר. בין לבין היו ימים שיכולתי לנגן בחוגים לריקודי עם, ובמהלך הנגינה נהגתי לאלתר מנגינות להנאתי וגיליתי שאני מאלתר לא רע, אבל לא חשבתי שאני מלחין כי לא ידעתי עדיין מה זה אומר להיות מלחין".
במחוזות ריקודי העם החל גם לעשות שירה בציבור והיה הראשון שחילק שירונים לקהל. "בחוגים לריקודי עם היו רוקדים שעה, עושים הפסקה של 20 דקות וחוזרים לרקוד", הוא נזכר. "נהגתי להדפיס דפים עם שישה שירים ולחלק לאנשים, ובהפסקות הייתי מנגן ושר עם הקהל. זה היה הזרע של השירה בציבור, ושם הבנתי כמה אני אוהב את זה. זה נכנס לי לתוך הנשמה".
כשהתגייס לצבא ושירת כמפקד צוותי הווי, האקורדיון הפך "אחיו לנשק": "כששאלו אותי מה אני יודע לעשות, אמרתי שלשיר ולנגן, ובחוצפתי אמרתי שאני יכול לעשות לחיילים שירה בציבור. אמרו לי 'בבקשה', ובהתחלה הביאו מאה חיילים והרס"ר היה מכריח אותם לשיר, זה היה מצחיק, אבל אחרי זה הם כבר שרו מיוזמתם. בצבא נולדתי כאומן שירה בציבור, הצבא לימד אותי להופיע בפני קהלים רבים. שם הכל התחיל".
באותן שנים אימץ את שם המשפחה "נצר", ששאל מדודו ראובן, חבר קיבוץ משמר העמק. "ראובן נצר, אח של אבי, היה אחד האנשים שהכי השפיעו עליי מוזיקלית", הוא מספר. "הוא היה מ"פ בפלמ"ח ועברת את שם המשפחה ל'נצר' בהוראת בן־גוריון, שזה תרגום עברי לשם 'שטמר'. אבא שלי לא החליף את שם המשפחה אבל לא כעס עליי שהחלפתי".
נצר ניהל במשך כ־40 שנה את מחלקת המוזיקה של עיריית חיפה כעובד העירייה, ובשנותיו הראשונות כמוזיקאי לימד מוזיקה בבתי ספר. ב־1959 ייסד את חבורת הזמר הראשונה בישראל - "חבורת בית רוטשילד": "חשבתי ליצור מקהלה ששרה ללא תווים בהדרכתי המוזיקלית, משהו קליל יותר, וכיוון שאהבתי מאוד את הלהקה הצרפתית הקומפניון דה לה שנסון, שהייתה חבורה של כמה זמרים ששרו מדהים, חשבתי שהנוסח העברי שלה הוא 'חבורת זמר', אז הגיתי את המונח הזה, שלא היה קיים אז. החבורה הזו הופיעה בלי סוף ברחבי הארץ, הקליטה תקליטים וזכתה להצלחה כבירה".
בחבורה התגלתה נערה בת 16, ירדנה ארזי שמה, שהקליטה אז את הסולו הראשון בחייה - "בואי אמא". "אבא של ירדנה היה החשמלאי שלי. יום אחד הוא אמר לי: 'אפי, הבת שלי שרה נורא יפה, אולי אתה רוצה לשמוע אותה?'", משחזר נצר. "הזמנתי אותה לאודישן בבית רוטשילד. היא באה עם אחיה, הייתה יפהפייה ומפוחדת, אבל כשהיא פתחה את הפה שלה, היא שרה כל כך יפה, וכמובן שקיבלתי אותה לחבורה. כל אנשי החבורה היו אחרי צבא, והיא הייתה רק בת 16 אבל הפכה לסולנית. לאחת ההופעות הזמנתי את קצין החינוך של הנח"ל לשמוע אותה והמלצתי לו לקבל אותה ללהקת הנח"ל. הוא הגיע, שמע אותה, ניגש אליה ואמר לה: 'התקבלת ללהקת הנח"ל בלי בחינות'".
תגלית נוספת של נצר מאותן שנים הייתה עדנה לב, גם נערה בת 16 שהפכה לאחת הכוכבות הגדולות בשנות ה־60 וה־70: "הופעתי בגלי צה"ל, ודודו דיין, שהגיש שם תוכנית, המליץ לי על צעירה שמנגנת בגיטרה ושרה יפה. הלכתי לבית ספר גימנסיה ביאליק, חיפשתי אותה בהפסקה, ניגשתי אליה והצגתי את עצמי. אמרתי לה שאני רוצה שנעשה משהו ביחד, הבאתי אותה לדב זעירא, מנכ"ל חברת התקליט חיפה, והלחנתי לה את 'הכומתה האדומה' שכתב יורם טהרלב והיה להיט ענק והיווה את כרטיס הכניסה שלה ללהקת פיקוד צפון. בלהקה הלחנתי לה את השיר 'אם תשוב', שגם היה שלאגר גדול".
הלהיט הבא שיצרו נצר ובן זאב היה "אני ושירי", שבוצע לסירוגין על ידי שושנה דמארי ושלישיית שריד בפסטיבל הזמר והפזמון 1964 וקטף את המקום השלישי. "זה היה השיר שהכניס אותי ללב הקונצנזוס, כי פסטיבל הזמר היה האירוע הכי משמעותי וממלכתי אז", מספר נצר. "רציתי ששושנה דמארי תבצע את השיר, אבל מוועדת הפסטיבל אמרו לי שאני לא יכול לקבל אותה כי כולם רוצים שהיא תבצע את שירם, אז אמרתי: 'אם לא שושנה - אוותר על ההשתתפות שלי'. זה כנראה עבד, כי הם השתכנעו ושושנה ביצעה את השיר. לגבי המבצע השני, שכן בפסטיבל היו שני ביצועים שונים לאותו שיר, ביקשתי את יהורם גאון, אבל אמרו לי: 'השתגעת?'. אז נתנו לי את שלישיית שריד, והגרסה של השלישייה היא שנצרבה בתודעה יותר. לימים קראתי לבתי, שירי, על שם השיר הזה".
אומנם בפסטיבל זה נצר לא הצליח לקבל את יהורם גאון, אבל הוא סגר מעגל בפסטיבל הזמר והפזמון 1969, כשגאון ביצע את שירו "בלדה לחובש" וקטף את המקום הראשון. "זה היה השיר הראשון שלי שיהורם ביצע", מספר נצר. "דן אלמגור כתב את המילים לשיר ב־1956. כשרציתי לשלוח שיר לפסטיבל הזמר, ביקשתי מדן שיר, והוא שלח לי שירי אהבה שלא דיברו אליי יותר מדי. במגירה שלו ראיתי דף צהבהב, וכשקראתי לראשונה את הטקסט של 'בלדה לחובש' - נכבשתי. עברה בי צמרמורת".
הקשר של נצר לצבא היה ונשאר הדוק: מלבד העובדה שהוא מופיע מאז מבצע קדש בפני חיילים בכל המלחמות, כולל זו הנוכחית, הוא המלחין שיצר הכי הרבה המנונים צבאיים לחילות השונים - 11 במספר: הסטי"לים, סיירת אגוז, גולני, גבעתי, חיל הרפואה, חיל המודיעין, שני המנוני חיל התותחנים, המנון קריית הבה"דים, חיל הטכנולוגיה וטייסת 116.
השיר המפורסם ביותר שהלחין נצר ללהקה צבאית היה "מלכות החרמון", שביצעה להקת פיקוד הצפון עם הסולן מוצי אביב וזכה בתואר "שיר השנה" לשנת 1968: "ביקשו ממני להלחין שלושה שירים ללהקת פיקוד צפון. אחד היה 'פתחו את כל החלונות', השני היה 'כי זה נגמר', והשלישי שכתב יובב כץ היה 'מלכות החרמון', שיר אהבה עבור חייל. לא חשבתי שהוא יהיה להיט, אבל כשמוצי אביב עמד על הבמה ושר את השיר הזה, הקהל מחא כפיים וביקש ממנו לבצע אותו שלוש פעמים. הבנתי שזה משהו רציני".
אם יש שיר שאולי התקרב לזה, ונצר מציין אותו לא מעט לאורך שיחתנו, זה "מישהו הולך תמיד איתי", שיצר לעפרה חזה וכבש ב־1985 את מצעדי הפזמונים. "במקור זה שיר בשם 'ארץ חרבה', שכתב רמי קידר לציון 30 שנה לעליית הקוצ'ינים לארץ", הוא מספר. "פניתי לרמי, שהיה מפקד שלי במסגרת שירות המילואים, ושאלתי אם יש לו טקסט שאוכל להלחין. הוא נתן לי את 'ארץ חרבה'. הטקסט היה כתוב בלשון זכר, והפכנו אותו ללשון נקבה. לקחתי את הטקסט ושמתי את התמונה של עפרה על הפסנתר כשאני קורא את הטקסט חמש פעמים ברצף. בקריאתו החמישית יצאה לי המנגינה. לא שיניתי שום תו מהלחן הראשוני".
"אחר כך שינינו את שם השיר ל'מישהו הולך תמיד איתי'. עפרה הייתה מופיעה הרבה בפני חיילים, ובדרך להופעה חורפית אחת במחנה של חיל האוויר בדרום, המטוס שבו טסו נחת נחיתת אונס בגלל מזג האוויר הסוער. אחר כך היא אמרה לי שכל הדרך היא חשבה שמישהו הולך תמיד איתה, כמו בשיר. בשנת 2000, כשעופרה נפטרה, הראו בחדשות אנשים מקבלים את הבשורה המרה והכואבת ומתחילים לשיר את השיר ביחד בקול רם. מכל השירים שרו דווקא את השיר הזה, זה צמרר אותי. בכל מצעדי שירי עפרה חזה הוא נבחר כשיר הטוב ביותר שלה, וזו זכות גדולה עבורי".
נצר מעיד כי מימיו לא חווה תקופה כזו: "אני מרגיש שיש חשיבות גדולה מאוד לפעילות שלי עכשיו, בימים הקשים האלה. ממרום שנותיי ראיתי את כל מה שהיה בארץ הזאת, אבל מצב כזה קשה לא היה אף פעם, גם מבחינת אורך המלחמה וגם מבחינת הקושי. פעם המלחמה הייתה מתנהלת בשדה הקרב, והפעם היא מתנהלת גם בשדה הקרב וגם בעורף. כואב לי גם מה שנעשה בתוכנו, המחלוקות שבתוכנו מכאיבות וקשות, ובסך הכל המצב כל כך חמור שהגענו לשפל כזה. אבל אני אופטימי וחושב שיותר נמוך מהשפל הזה אי אפשר להגיע - ורק נתרומם ונצמח. אתה יושב מול הטלוויזיה, רואה חדשות ונכנס לדיכאון, וזה קשה. במשך ארבעה חודשים לא הופעתי, לא הייתה לי יכולת לעשות דברים, הופעתי רק בפני מפונים וחיילים".
"בשלב מסוים הבנתי שאני חייב להוציא את האנשים קצת מהבור הזה של הקושי, ובהופעות אני פותח את המופע בזה שאני מדבר על כך שאנחנו לא שוכחים לשנייה אחת את החטופים שלנו ואת החיילים שלנו שנלחמים בשבילנו, שבזכותם אנחנו פה, ולא שוכחים לרגע את החיילים שלנו שנפלו, אבל בשביל שנוכל להמשיך - צריך לתת מקום לנשמה, לתת הנשמה לנשמה, ואת זה אפשר לעשות רק דרך שירים ודברים טובים. אנשים אוהבים שירים שמעלים את המורל, שירי ארץ ישראל שלנו, שירי הלהקות הצבאיות, שירי אהבה לארץ, ובסוף הערב אנשים מודים לי על טיפת האור בתקופה החשוכה, וזה מה שטוען אותי בכל פעם מחדש באנרגיות ונותן לי את ההרגשה שבאמת מה שאני עושה זה חשוב. זו השליחות שלי בעולם".
נצר היה נשוי לאילנה, שאותה הכיר בערב ריקודי עם, עד פטירתה ב־2011. ילדיו, רון ושירי, אומנם לא עוסקים בתחום המוזיקה, אך השושלת נמשכת באמצעות נכדו, עידו נצר, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי שיחד עם עמית מרדכי הקים את הצמד "Triangle", שיוצר ומפיק להיטי פופ ואף יצרו עבור עדן אלנה את השיר שייצג אותנו בגמר אירוויזיון 2021. "עידו מוכשר מאוד, אני גאה בו ובדרך שהוא עושה", אומר הסב בחיוך. "כשהוא היה ילד קטן, הוא היה מתלווה אליי להופעות ולאולפנים, ומבין כל ששת הנכדים שלי הוא זה שגילה הכי הרבה עניין בנושא הזה, והתפתח בצורה מדהימה".
הופעות קרובות של אפי נצר: ב־25 ביוני בבית אבא חושי בחיפה; ב־1 ביולי בהיכל התרבות בפתח תקווה מופע לציון יום הולדתו ה־90; ב־3 ביולי במועדון צוותא בתל אביב.
התרעות פיקוד העורף