שבוע של מוזיקה ישראלית: מה חשבנו על אגם בוחבוט והשילוב בין עדן לנגה?

כשמו כן הוא, האי פי עוסק בשירים עצובים על לב שבור, כולו בלדות די דומות מבחינת הווייב והאווירה, ללא פזמונים מרסקים או "זכירים" יתר על המידה, אלא עם טקסטים ולחנים די שגרתיים ולא מייחדים את בוחבוט מזמרות אחרות, ובעיקר ללא שום בשורה חדשה.

לדעתי מדובר בפספוס כי בוחבוט זמרת מצוינת אבל בחירת חומרים כל כך משעממת וכל כך חסרת עניין רק פוגעת לה בתנופה המקצועית ובמקום להגיע לליגה של הגדולות, מקום לו היא ראויה, היא נשארת תקועה באותו מקום. חבל, ציפיתי ממנה ליותר.

אבל היי, אם אתם רוצים לשמוע "סתם" אי פי להתנחם משיברון לב או להעביר את הזמן – לחצו על PLAY.

הטקסט סטנדרטי, לא מפוצץ במטאפורות מיותרות או מוגזמות אלא מספר סיפור, והפשטות והרוך האלה מצליחים להעביר את הרגש והתחושות ולספק לקהלו של לוי את מה שהוא מצפה ממנו, לא פחות ולא יותר.

הדבר הראשון ששמתי אליו לב ונגע בי הייתה ההפקה המוזיקלית של אורי רוסו, ואז השילוב בין ההיפ הופ של ארז לבין הפזמון הלועזי המאוד קליט בביצועה של בן זקן הוכיח שהחיבור הזה די טבעי (הרי בן זקן התפרסמה קודם כששרה בלועזית, לפני שהחלה להקליט בעברית) ונוסך תחושה שהשיר יצא מתוך פסקול סרט הוליוודי כלשהוא, רחוק מכל האלמנטים הישראליים שבן זקן מאופיינת בהם בשיריה.

אני חושב שהדינמיקה והכימיה בין השתיים באה לידי ביטוי היטב בשיר הזה, והאמת? אחרי האזנה אחת כבר מתמכרים לפזמון, כך שלפני ש"תעוללו" זאת לעצמכם – ראו הוזהרתם!