אבקסיס, שנולדה בקזבלנקה, מרוקו, מספרת על תחילת דרכה המפתיעה בעולם המוזיקה. "הייתי אמא ועקרת בית," היא מספרת, "ופתאום קיבלתי הזדמנות להקליט אלבום." ההזדמנות הזו, שהגיעה כשבתה הבכורה הייתה בת שנתיים, שינתה את חייה לחלוטין. למרות שלא ראתה את עצמה כזמרת מקצועית, אבקסיס מצאה את עצמה מקליטה שירים בערבית מרוקאית, שפה שאהבה מילדות.
ההצלחה הגיעה במהירות מפתיעה. "פתאום אנשים באו, אין לי במה לכבד אותם" היא נזכרת בחיוך. הביקוש להופעות גבר, והתשלום היה משמעותי עבור המשפחה. בעלה, מוריס, עזב את עבודתו כשוטר כדי לתמוך בקריירה המתפתחת שלה.
אך הצלחתה המקצועית לוותה בטרגדיה אישית. כשהייתה בת 33, ואם לשני ילדים קטנים, נהרג בעלה בתאונת דרכים. "איך קמים מזה?" שואל המראיין. "לא קמים," היא עונה בכנות. "אני נשארתי וגידלתי את הילדים שלי עם שלוש רגליים. אני הייתי צולעת עד עכשיו."
למרות הכאב, אבקסיס חזרה לבמה כעבור שנה, בעצת רופא. "תחזרי לבמה, היא תחזיר אותך לחיים," היא מצטטת את דבריו. ואכן, הקריירה שלה פרחה, והיא הפכה לאחת הזמרות המובילות של הפזורה המרוקאית בעולם.
נקודת מפנה משמעותית בקריירה שלה הגיעה ב-1981, כשהוזמנה על ידי מלך מרוקו להופיע במדינה. "פחדתי," היא מודה. "זה היה גדול עליי." אך המלך עודד אותה, ואמר לה שהיא הביאה מודרניזציה לשירה המרוקאית. מאז, היא הפכה לשגרירה לא רשמית של התרבות היהודית-מרוקאית, מופיעה ברחבי העולם ומקליטה שירים מקוריים בשיתוף פעולה עם מלחינים מרוקאים מובילים.
אבקסיס מדברת בגאווה על הקשר המיוחד שלה עם מרוקו ועם הקהל שלה שם. "הם אוהבים אותי המון," היא אומרת. גם כיום, בגיל מתקדם, היא עדיין מוזמנת להופיע ולהתראיין במרוקו. "אין יום שישי שלא מתקשרים," היא מספרת.
הזמרת מתייחסת גם למצב הנוכחי בישראל, לאחר אירועי ה-7 באוקטובר. היא מביעה כאב עמוק על המצב, אך גם תקווה לעתיד. "אני לא מאמינה לרגע שמישהו בעולם יכול להעלים את ישראל," היא אומרת בנחישות.
בנושא הזהות והפוליטיקה בישראל, אבקסיס מביעה דעות נחרצות. היא קוראת לאחדות בין כל חלקי העם היהודי, ומותחת ביקורת על הקיטוב בחברה הישראלית. "אל תפרקו את העם שלנו," היא מבקשת. "אל תגידו אנחנו ואתם."
למרות גילה המתקדם, אבקסיס עדיין פעילה ומלאת חיים. היא מספרת על זוגיות חדשה שהתחילה לפני 18 שנה, עם בן זוג סורי-חלבי. "הוא לא ידע שאני זמרת," היא מחייכת. "הוא לא בא להכיר אותי כי אני זמרת. הוא ראה אישה יפה בפתיחה."
כשנשאלה על המוות, אבקסיס מגלה גישה מפוכחת ואמיצה. "אם אני אשן ואני אלך, אני אשמח מאוד," היא אומרת. "אני לא רוצה להיות עול על הבת שלי." היא מדברת על רצונה ללכת "צלולה בראש", ולראות את נכדיה גדלים.
לסיכום, ריימונד אבקסיס מייצגת דור שלם של עולים ממרוקו שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפסיפס התרבותי הישראלי. דרך המוזיקה שלה, היא שימרה והנגישה את המורשת היהודית-מרוקאית לדורות חדשים, תוך יצירת גשרים בין תרבויות ועמים. סיפור חייה הוא עדות לכוחה של האמנות לגשר על פערים ולחבר בין עולמות, ולחוסן האנושי מול אתגרי החיים.
התרעות פיקוד העורף