רק לאחר מותו של קרליבך הוארה דמותו באור נוסף, ולא מחמיא. עדויות שונות על מעשים מגונים והטרדות מיניות שביצע, לכאורה, עוררו הדים ואף עוררו התנגדות להנצחתו ולהשמעת שיריו.
מדילן ועד ריקי גל
בשנת 1959 הקליט קרליבך את תקליטיו הראשונים, בהם להיטיו “אשא עיני" ו"עוד יישמע". לאורך שנות ה־60 וה־70 הרבה להקליט אלבומים שזכו להצלחה בינלאומית. לאורך הקריירה הלחין והקליט למעלה מ־1,000 מנגינות ושירים, חלקם כבשו את מצעדי הפזמונים בישראל בביצוע זמרים ידועים.
קרליבך היה שקוע רוב הזמן במסעותיו בעולם. “בדרך כלל ראיתי את אבי פעם בחודש, לפעמים פחות מזה", מספרת נשמה. “הוא כמעט לא היה בבית. מצד אחד, זה כאב מאוד. אבי היה האדם הקרוב אליי ביותר והתגעגעתי אליו מאוד. מצד שני, הקשר בינינו היה ייחודי. לרבים מחבריי היו הורים יותר ‘נורמליים’, שהיו בבית כל יום, אבל הם לא חלקו איתם את מחשבותיהם וחוויותיהם הפנימיות ביותר. אבא היה האדם החשוב ביותר בחיי".
“לא היה לו הרבה זמן להיות איתנו, אבל כשהיה בבית הוא הרעיף עלינו אהבה, הצחיק אותנו ותמך בנו", מוסיפה נדרה. “היה לו לב ענק. הוא היה מסתובב איתנו ברחוב ונותן את כל הכסף שהרוויח בהופעה להומלסים. היה לנו בבית כלב חמוד, וכשהכלב ביקש אוכל אבא היה נותן לכלב את הארוחה שלו בלי לחשוב".
על אף הפופולריות הרבה שלה זכה בעולם, בשנותיו האחרונות מצא עצמו קרליבך במצוקה כלכלית. “במשך עשרות שנים הוא תמך בעשרות משפחות, אבל את החשבונות שלו ושל משפחתו הוא לא שילם", מתארת נשמה. “בשנים האחרונות לחייו הוא התקשה יותר לשאת בנטל. היה לו מאבק קשה מאוד על קיום כלכלי".
בסוף שנות ה־80 עבר קרליבך ניתוח לב. “הרופאים אמרו לו להוריד הילוך בהופעות ולהרגיע, אבל הוא לא הקשיב ורק הגביר את קצב ההופעות כי הלב שלו אמר לו שזה מה שאנשים צריכים", אומרת נדרה.
ב־20 באוקטובר 1994, כשישב במטוס והמתין להמראה נוספת, הרב שלמה קרליבך לקה בהתקף לב ונפטר. בן 69 היה במותו. השיר האחרון שניגן במטוס, דקות לפני פטירתו, היה הפסוק “חסדי ה’ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו". הוא נטמן בהר המנוחות בירושלים.
“התקופה שאחרי מותו של אבי הייתה הכואבת והמבלבלת ביותר בחיי", מודה נשמה. “הרבה קשרים שהרגשנו שהם אמיתיים נעלמו. הבנתי שאבי היה חסר כסף, ושאנחנו בחובות מעל הראש. שנים רבות סיפרתי לאנשים שהתחלתי לשיר כדי שאבי ייזכר. ההרגשה הזו הייתה אמיתית, אבל האמת העמוקה היא שהתחלתי לשיר יום אחרי השבעה כי הייתי מוכרחה לחלץ את משפחתי מעוני כבד".
אחרי פטירתו של קרליבך, ב־1998, פורסמה כתבה במגזין יהודי בארצות הברית, שבה נחשפו טענות בדבר מעשים מגונים והטרדות מיניות שביצע כביכול קרליבך בנשים ובנערות לאורך השנים. בעקבות פרסומים נוספים ומחאה שהתעוררה, בוטלה הכוונה לקרוא רחוב על שמו בניו יורק ואף הוטל חרם על השמעת שיריו. עם זאת, אשמתו של קרליבך לא הוכחה.
“יש לי הרבה מה להגיב על זה, אבל בגלל שמדובר בכתבה לציון 30 שנה לפטירתו של אבי, ומטרתה היא לכבד את מורשתו, אעדיף שלא להגיב הפעם", אומרת נדרה.
אחותה נשמה התייחסה לנושא בבלוג שכתבה באתר Times Of Israel ב־2019: “כשהחלו להאשים את אבי בהטרדה ובהתנהגות מינית בלתי הולמת, לא הייתי מסוגלת ליישב בין עבודתו הקדושה ובין התיאור שלו כטורף, שמעולם לא הכרתי. הרגשתי שהמידע הזה מחלל את מערכת היחסים שלי עם אבי ופוגע ביכולת שלי לכבד אותו ולאהוב אותו, והייתה גם תרעומת על כך שהוא לא יכול היה להגן על עצמו״.
״הנטל של שתיקתי התחיל להכביד עליי ונקרעתי בין הרצון לכבד את אבי ובין הצורך הנואש לדעת את האמת. כששם המשפחה שלי הפך טריגר הגורם טראומה לנשים, והחרם כנגד אבי הופנה כלפיי, עיניי נאלצו להיפתח. אני מבינה היום שלא מספיק הבדלתי את עצמי ממנו. לא הפסקתי לאהוב את אבי ולעולם לא אפסיק, אבל ראיתי יותר מדי מכדי שאוכל לעצום את העיניים. אם הוא היה בחיים, הייתי אומרת לו שהוא טעה. הייתי נמצאת לידו, אך לא עומדת לצדו".
נשמה, המתגוררת בניו יורק, ממשיכה את דרכו המוזיקלית של אביה. היא צירפה למסע את דור ההמשך, ילדיה רפאל בן ה־17 ומיקה בת ה־14. “הם באמת הטובים ביותר ממורשת אבי", אומרת האם הגאה. “אנחנו מופיעים יחד למען תמיכה בישראל בשנה האחרונה, יוצרים מוזיקה חדשה ומחדשים את המנגינות היפות של אבי. המורשת חיה וקיימת".
התרעות פיקוד העורף