מבחינה מוזיקלית, הבלדה "את לי הנצח" לא מיוחדת בכלל, היא מאד קליטה אבל דומה לבלדות שונות שהקליט גולן בעבר, אבל הטקסט, אוח הטקסט, עולה באלפי מונים על הלחן ובביצוע המלנכולי ומלא הרגש של גולן למכלול הזה יוצא שיר שמצליח לפרוט על מיתרי הרגש ולהיות עוצמתי, כיאה לשיר אהבה למדינה: "עוד תראי שתשובי לפרוח, כי אחרי המבול עוד נחזור לאהוב, מכאב אפשר רק לצמוח – עוד תראי שיהיה לנו טוב".
לעומת זאת, אני חושב ש"זריחות" ו"כולם כבר יודעים", הצד ה"שקט" שבמיני האלבום, הן מהבלדות הטובות והמשובחות שנרקיס ביצע מזה שנים: לא רק בגלל הכנות והאמוציות שהוא שופך בביצוען, אלא בגלל שהן שומרות על הקו שהקנה לו את גדולתו בזמנו, סגנון שירי הנשמה הים תיכוניים, מבנה נוסחתי ובטוח שעדיין עובד, בייחוד כשזמר מצוין כמו נרקיס חתום עליו ושוחה בו בטבעיות האופיינית לו. לטעמי הוא צריך להתמקד בשירים כאלה, לדגול יותר באיכות ופחות בשטות.
יכול להיות שזה יהיה להיט בגלל הפזמון ופרסומו של מור, אבל האם יש הצדקה לכך? ממש לא.
התרעות פיקוד העורף