האופטימיות מובנית בד'אור. היא מתבטאת בכל פגישה או ריאיון שקיימנו לאורך השנים, והיא אולי גם אחד המנועים שלו כיוצר, כמוזיקאי וכאדם, כזה שמתעקש תמיד לבנות גשר בין תרבויות ובין גישות שונות. “שירת רבים", אחד הפרויקטים הבולטים של ד'אור ושל המפיק המוזיקלי המוערך פטריק סבג, נולד ב־2008 בדיוק מהמקום הזה. כבר 16 שנים וחמישה אלבומים, האחרון שבהם “שירת רבים 5" יצא בימים אלה, המיזם מחבר בין קודש לחול בעזרת אהבה ומוזיקה.
“אני אוהב מאוד את קיבוץ הגלויות הזה, שנקרא עם ישראל", ד'אור מסביר. “אני חושב שאנחנו מיוחדים, ושהייחוד המוזיקלי שלנו מדהים. רק במדינה הזו אתה יכול לשמוע מוזיקה תימנית לצד מוזיקה ביידיש ושני הדברים יישמעו לך הכי טבעיים בעולם. לכן, לאלבומי ‘שירת רבים' אנחנו לוקחים נציגים מתרבויות שונות. באלבום הנוכחי, לדוגמה, לקחנו את רועי כהן, פייטן תימני, שכשהוא מתחיל לשיר אתה ממש שומע את בית הכנסת בתימן, את יהודה יפרח, זמר צעיר עם קול יפהפה שמחובר לתרבות המרוקאית והביא משהו שבטי לאלבום, ואת ארז לב ארי, שהוא זמר נשמה ממש. יש גם דואט שלי עם אוריין שוקרון, ‘את אחי אנוכי מבקש', שמדבר על החיבור ועל קיבוץ הגלויות".
האלבום החדש, החמישי בסדרה, מונה שבעה שירי שבת שד'אור מבצע עם אמנים שונים. השירים לובשים כסות חדשנית מהמחוזות האלקטרוניים, הרוקיים והפופיים, לצד לחנים מזרחיים, שעטנז שמאפיין את יצירתו של ד'אור כאמן מוזיקת עולם. “איך שאני רואה את האלבום הזה, המופע שהכי מתאים לביצוע השירים שלו הוא קבלת שבת על חוף הים עם די.ג'יי", ד'אור מפליג בדמיון. “יש באלבום המון האוס עכשווי ומודרני, שמתאים לכל פסטיבלי המוזיקה הגדולים בחו"ל. האלבום הוא המשך טבעי לשאר אלבומי הפרויקט, ומטרתו היא להנגיש לקהל צעיר, וגם למבוגרים, פיוטים שריגשו את אבותינו במשך כל כך הרבה שנים, בעיבודים חדשים. יש גם טקסטים שהענקנו להם לחן חדש, כמו הקידוש ‘יום השישי'".
"מאז הופעתי עם השירים האלה בניו זילנד, בלונדון, באוסטרליה, וזה הצליח. אבל כשחזרתי לארץ ורצינו לשחרר את האלבום, נפגשתי עם דלית עופר, אז מנהלת גלגלצ, והיא אמרה לי: ‘אנחנו לא משמיעים דברים כאלה, לא מקובל להשמיע שירי תפילה ברדיו'. עבר זמן קצר, וזה התחיל לתפוס. מאיר בנאי, אהוד בנאי, עובדיה חממה ועוד אמנים התחילו להקליט אלבומים עם שירי תפילה, ואז באו ישי ריבו וחנן בן ארי, וזה הפך למיינסטרים. בפיוז'ן הזה אני מוצא את המוזיקה היהודית. אני אוהב להתחבר לשורש. כשאתה מתחבר לשורש אתה מצליח לפרוח ולצמוח, כמו עץ".
ד'אור, בן 59, זוכה כבר למעלה משלושה עשורים להצלחה בינלאומית, עוד מימי אלבום הבכורה שלו ב־1992, “דוד ד'אור", שהיה פורץ דרך. “בתחילת שנות ה־90 שלט בתעשיית המוזיקה ז'אנר להקות הרוק", הוא נזכר. “ואני, שלמדתי מוזיקה קלאסית באקדמיה למוזיקה בירושלים, ראיתי שעולמות הרוק והקלאסי לא שונים. החלטתי להכניס אלמנטים של שירה ספרדית, או מזרחית, מהבית הלובי שבו גדלתי, לצד צלילי רוק ופופ, וזה התקבל מאוד יפה, בעיקר בעולם. כשבשנת 1990 הקלטתי את השיר הראשון שלי, ‘קול מהשמיים', בסגנון צועני, אנשי חברות התקליטים שאלו אותי ‘מה זה? איפה משבצים את זה?'. הוא היה גם שיר של זמר עם קול גבוה, ששר בצורה שאף אחד לא שר בה לפני כן. אמרתי לכולם שאני הולך עם האמת שלי. החברה הראשונה שפניתי אליה, NMC, לא החתימה אותי, וכש'הד ארצי', שהחתימה אותי, ראתה שהאלבום מצליח, נתנו לי יותר אפשרויות פעולה".
הפריצה הגדולה של ד'אור הגיעה באלבומו השני, “בגובה משתנה" (1993), בהפקת עופר מאירי. באלבום נכלל אחד השירים המזוהים עם ד'אור, “שמור על העולם", שיר שבמקור כתב והלחין לרגל הולדת אחיינו, אור. “ב'שמור על העולם' הכנסתי בפעם הראשונה נגינת עוד, דבר שהיה שמור בזמנו למוזיקה מזרחית, ועם השירה שלי ומקהלה גדולה שליוותה אותי, זה היה מאוד חדשני", הוא מתאר. “כמעט בכל דבר בקריירה שלי יש משהו ראשוני, בכורי. כשלא הייתה מוזיקת עולם בארץ החלטתי לעשות מוזיקת עולם והעליתי מופע עם שלמה בר, ואז שיתפתי פעולה במופע ובאלבום עם אתי אנקרי, בשילוב של רוק ומוזיקה אתנית".
התרעות פיקוד העורף