אחרי שהפכו לסנסציה ברשתות: קצה ורובי עם אי.פי. ראשון | ראיון מיוחד

"בא לי למות" -  זהו שמו של השיר הראשון באי.פי. הראשון שהוציא קצה ורובי, צמד המוסיקאים ויוצרי התוכן שבשנה האחרונה כבש מקום בולט ברשתות החברתיות, בזכות שירים מצחיקים שיצרו ואשר צברו חצי מיליון לייקים בטיק טוק ומאות אלפי ציפיות בסרטונים.

קצה, שחזר בשלום משירות מילואים ממושך בעזה, מסביר שהכותרת ונושא השיר "בא לי למות" לא עוסקים רק במוות במלחמה, אותו ראה מקרוב, אלא מדובר בביטוי ישראלי שנוגע בדיסוננס של ההוויה הישראלית החל מדברים קטנים ועד לאירועים כבדים, ולמרות שמסביב המוות שולט, לפעמים ה"בא לי למות" נאמר כשאתה ממהר נורא, אבל תקוע בפקק אינסופי, או בגלל לב שבור לאחר שהחברה עזבה אותך.

האלבום החדש שכולל חמישה שירים ונוגע בנושאים בוערים וקשים, אך עושה זאת באמצעות מוזיקה קצבית וקלילה ומעביר את המאזין תהליך מרגש, נוגע וכזה שמעלה תהיות. דרך השירים אפשר לחוש את הלך הרוח והתחושות של מה שאנחנו עוברים בשנה האחרונה, ועוד נשוב אליו בהמשך.

שני היוצרים, רובי (רועי ביתן) 31 וקצה (יובל קצנלבוגן) 27, החלו את דרכם כל אחד בנפרד, עד שלפני שנה וחצי קצה שלח לרובי באינסטגרם הצעה לשת"פ. "שנינו היינו אז אחרי ניסיון להצליח כל אחד בתחומו וכשנפגשנו היה משהו קוסמי בחיבור הזה", מעיד רובי. "הגעתי למפגש הזה כשברקורד שלי מוזיקה שיצרתי ואלבום שהוצאתי, כמו גם הופעות עם החומרים שלי בברים ועדיין לא הייתי בעולם הטיקטוק. בתקופת השירות הסדיר הייתי לוחם בנח"ל ולאחר השחרור למדתי ב'רימון'".

בשבת השחורה ב-7.10 קצה נקרא למילואים. "כבר ידענו מה קורה ומהו סדר הגודל של האירוע, אבל עד שאתה לא רואה בעיניים - אתה לא קולט את גודל הזוועה. כשהגעתי לעוטף עזה פגשתי את התופת. ראיתי את כמות הגופות ומראות גרפיים קשים לתיאור, כך שהגוף שלך לא מסוגל להכיל את כל זה ואתה עובר שינוי פאזה ומתנתק, כי זו הדרך היחידה להתמודד, מעין הגנה עצמית, אלא שבהמשך ובאופן בלתי רצוני זה חוזר אליך ברמת דיוק של המראות והריח. דיברנו על זה, רובי ואני, וזה בא לידי ביטוי גם בשיר 'בא לי למות'. לאחר שיצאתי מעזה היה לי חשוב לחזור לעשיה ולא לתת לעצמי לשקוע, אלא להיכנס למצב של החלמה".

עם השחרור ממילואים של קצה, הרגישו השניים שהם בשלים יותר מבחינה אמנותית והחליטו לעבוד על החיבור ביניהם ועד מהרה הגיעה הפריצה באינסטגראם ובטיקטוק של השניים, שתוייגו כ"קצה ורובי".

מדי יום הם העלו שירים קומיים שנגעו גם בהווי המלחמהף כמו טרנד השפמים של הלוחמים שכבש את הרשת. "יצרנו חומרים קצרים מהיום להיום ומהיום למחר, הפכנו להיות אקטואליים. זה החן והכישרון שלנו שהפכו אותנו ליוצרי תוכן שהוא תוכן אקטואלי ואיכותי", מסביר רובי.

רובי מוסיף ומספר: "גדלתי על 'הפיז'מות' והערצתי אותם. בתקופה בה שירתתי בתיאטרון צה"ל ובכלל עסקתי בקומדיה והסיטקום הוא שעיצב אותי. עודד הוא אמן ויזם, החיבור איתו הוא קוסמי, הוא דחף אותנו לעבוד על השירים הרציניים".

"עודד הוא מנהל, איש עבודה שכיף לעבוד איתו. ה'פיזמות' הם יוצרים חוצי דורות. מחמיא לנו שיש שמשווים אותנו אליהם בתחילת הדרך", מוסיף קצה.

לשאלה, מי דומיננטי יותר מבין שניהם, הם מהססים לרגע או שניים. "כל אחד נותן את הקו הדומיננטי שלו. כשאנחנו מתחילים לעבוד על סשן מסוים, ברור לנו מה התפקיד של כל אחד ואיך הוא פועל לטובת המוצר. אני זה שחתום על השירים, בעוד שעל העיבודים שנינו חתומים", אומר רובי.

קצה: "אנחנו לא בוחנים את הדברים בצורה כזאת. יש לנו אינטרס משותף ואנחנו רוצים להצליח. אני מזדהה עם רובי שאמר 'הצלחתו היא גם הצלחתי'".

רובי נולד בתל אביב. אביו יורם ביתן שירת בלהקת הנח"ל ואילו הוא שירת בתיאטרון צה"ל. "אגב, עודד פז לא קיבל אותי ללהקה הצבאית. היום זה התיקון שלי", הוא צוחק.

קצה נולד בהרצליה והמחשבה שעברה בראשו להתקבל ללהקה צבאית נקטעה בהשפעתו של קרוב משפחתו האלוף טל רוסו, והוא עשה את שירותו הצבאי בנח"ל.

"כן, 'לגור פה' הוא שיר פטריוטי. לי, ברמה האישית אין אופציה אחרת", מצהיר קצה. "יש לי חברים שעזבו לאמריקה, בהם החבר הכי טוב שלי. אני רואה עליו שאמריקה מנצנצת, אבל תחושת הגעגוע משתקת. ישראל היא מדינה מאד קטנה ואין תחליף לחברות הישראלית שמורכבת ממכנה משותף שלא תמצא בשום מקום אחר".

רובי: "אני מסכים עם קצה. אנחנו לא רוצים לפלג דרך המוסיקה. גם ככה אנחנו מספיק מפולגים, יש כעס ושנאה ואובדן דרך. צריך למצוא את החיבור, והמוסיקה מחברת".

רובי: "אנחנו חולמים על עוד דברים שנגשים בהמשך הדרך. יש לנו עוד דרך ארוכה ואנחנו כאן כדי להישאר".