הוא מלווה את הפסקול הישראלי כחמישה עשורים, וחרף גילו המתקדם (70), הוא עדיין מקפץ ומתרוצץ על הבמה. מי שהנהיג את ההרכב "הבמה החשמלית", היה חבר בלהקת "כף התקווה הטובה" ואחראי על פרויקטים מוזיקליים מצליחים כמו פסקול הסרט "קוקו בן 19" ו"עבודה עברית 1", נשאר כתמיד עם תשוקה בוערת בלב לאהבת חייו הגדולה: הגיטרה.
"כשהייתי ילד קטן ורק קיבלתי את הגיטרה, הייתי מבלה ימים שלמים איתה בשביל לחוש", הוא אומר, "להכיר וללמוד אותה, עד שאצליח להוציא את הצליל שרציתי. אמי דאגה למה אני לא אוכל ולא ישן ורק מנגן, אבל בסוף היא הבינה שזה הגורל שלי".
לא בכדי זכה מזרחי לתואר "ג'ימי הנדריקס הישראלי" - כינוי שהוא מקבל בהערכה אך בהסתייגות: "ג'ימי הוא הגיטריסט הכי טוב בעולם לדעתי, וזה כבוד עבורי שמשווים את הנגינה שלי לנגינה האלוהית שלו, אבל אסור לשכוח שאני מוזיקאי בזכות עצמי, שמביא את ה־Feel ואת היכולות שלי. אני רוצה שיזכרו אותי כשלמה מזרחי ולא כ'זה שמנגן כמו ג'ימי הנדריקס'. מוזיקאים תמיד אהבו את המוזיקה שלי. עשיתי דברים שהקדימו זמנם. ב'ילדה קטנה' של גבי שושן ז"ל, שבו ניגנתי והפקתי מוזיקלית, יצרתי מבנה ומעברים של 'דייר סטרייטס' עוד לפני שהם נולדו", הוא מעיד ומוסיף: "הקדמתי את זמני. זה ש־100 איש אומרים לי: 'שלמה, גדלנו עליך!', זה מחמיא ומפרגן, אבל מה זה עוזר לי? אני חושב שלא הכניסו אותי כל כך למיינסטרים ולא בצדק. בשיר החדש שלי, יצרתי מוזיקה ומלודיה, שאני יודע שאנשים מהקשת הרחבה יוכלו להתחבר אליה".
הסינגל ששוחרר לאחרונה, "גן עדן פסיכדלי", נשמע בהאזנה ראשונה כאופרת רוק שנוצרה אי שם בסבנטיז. חוץ מקטעי הסולו המרהיבים שמזרחי שילב בשיר, הוא צירף ילדה בת 12 לשיר קטע אופרה, שבר מבנים מוזיקליים ויצר מוזיקה קליטה ונוגעת מכל התמהיל שרכש לאורך השנים. "למילה 'גן עדן' יש הרבה משמעויות ברמה המיסטית והרוחנית", הוא מסביר. "הוספתי את המונח 'פסיכדלי', כי רציתי לפתוח את המחשבה ולהוסיף מילה שתיתן פתח לאנשים לפנטז על זה. פסיכדליה זה לא רק סמים; זאת תרבות של ויז'ן וחוויות וצבע. השיר הזה ישב אצלי במשך שנתיים, ונהגתי לנגן אותו לידידה בגיטרה אקוסטית. בכל פעם היא לחצה עלי להקליט אותו. לפני חודשיים החלטתי לעשות זאת, וישבתי על כל פרט בו. דאגתי שהנגינה תהיה חיה, כמעט ללא ציוד ממוחשב, כדי ליצור משהו אמיתי וחי".
התרעות פיקוד העורף