אם יש רשימת שירים שסחפו אחריהם מדינה שלמה, הרי ש"הגברים בוכים בלילה" יתפוס מקום של כבוד בה. זו הייתה קלאסיקת בלוז ים תיכונית אמיתית, שהעזה בפעם הראשונה למוטט את תדמית המצ'ואיזם הגברי האופייני במדינה כמו שלנו, והציגה את הגבר הישראלי כאדם רגיש, אולי אפילו שברירי, שמחובר לעצמו ולרגשותיו.
"את השיר כתב הסופר אלון אבידר על חבריו החיילים משייטת 13 שנהרגו בזמן מלחמת לבנון הראשונה", מספר גדסי על הלהיט שיצא לאוויר העולם ב–1991, ואבידר מוסיף: "'הגברים' הם גופות החיילים המתים ששוכבים בתוך האדמה, מתחת לאבן שיש קרה. מתים. מבוזבזים. שם יידעו לבטח מה הטעם ללחך עפר בלשונך".
גדסי, שזכה לאחרונה בפרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות בתחום המוזיקה הישראלית הים תיכונית, מבצע בכל הופעה את "הגברים בוכים בלילה", השיר שנחשב לאחד המזוהים איתו ביותר יחד עם "נפרדנו כך", שירו הראשון. אולם גדסי לא מספר בהופעותיו את השתלשלות האירועים השערורייתית שמסתתרת מאחורי השיר, ונחשפת כאן לראשונה.
"לא סיפרתי את האמת אף פעם, אבל נראה לי שהגיע הזמן לחשוף כיצד השיר נלקח ממני", אומר מלחין "הגברים בוכים בלילה" מני קוממי ומתחיל בסיפורו. "באמצע שנות ה–80 עבדתי כגיטריסט בפאב 'התחנה' ביפו, שהיה בבעלותו של אבנר גדסי", פותח קוממי. "למרות שבאתי בכלל מרקע של רוק, ליוויתי את כל הזמרים שהיו באים להופיע שם כמו ג'קי מקייטן, אבי סינואני ואחרים. בשביל הפרנסה ניגנתי גם מזרחית. למעשה אבנר היה זה שגרם לי לאהוב את המוזיקה המזרחית ולהימשך אליה, ועל כך אני חייב לו ותמיד אוהב אותו, למרות שהוא פגע בי מאוד ועשה לי תכסיס מלוכלך".
"עכשיו, לפני שהאומנים היו מגיעים לפאב נהגתי לנגן על הגיטרה ולשיר שירים שכתבתי. אחד השירים שיצרתי ושרתי כבר בשנת 1980 היה 'הצועני', שכתב סופר ומשורר ירושלמי משותק, מוכשר ויפה תואר בשם מאיר רומי. מאיר הראה לי מילים שכתב והלחנתי את השיר עוד באותו הערב, ומי שעזרה לי עם הלחן הייתה אשתי דאז, מלי".
קוממי ממשיך לספר את סיפורו: "באותו מועדון של גדסי נהגתי לשיר את השירים לפני ההופעות, כמו הופעת חימום כזו. הקהל כבר ידע בעל פה את המילים, גם של 'הצועני'. יום אחד גדסי שמע את השיר והשתגע ממנו. הוא ביקש ממני להקליט אותו ועוד שיר ששרתי בשם 'נשמה טהורה'. אמרתי לו: 'אבנר, אני מאוד מכבד אותך, אבל אלו שירים שאני רוצה להקליט בעצמי. זה החלום שלי'. גדסי שכנע אותי ולא ויתר, אז הצעתי שנקליט את 'הצועני' בדואט".
"חתמנו על חוזה בנוכחות עד, הזמר ינון רצון ז"ל, ואבנר הבטיח שיעדכן אותי בכל צעד באולפן, בעיבודים וכל זה. סמכתי עליו. ואז הייתה תקופה שפחות ניגנתי במועדון, והייתי יותר עם להקת הרוק 'ילד', אז לא ידעתי בדיוק מה קורה. יום אחד קיבלתי טלפון מקרובי משפחתו של אבנר שאהבו אותי. 'מני, אתה חי בסרט!', הם אמרו לי, 'אבנר עכשיו באולפן מקליט את השירים שלך לבד'. לא האמנתי. התקשרתי לאבנר, והוא התחיל לגמגם".
מנגינה מיוחדת
קוממי מספר כי גילה שגדסי הקליט את שני השירים "הצועני" ו"נשמה טהורה" אצל מאיר ראובני. "הוא הכיר אותי מההופעות על הבמות, וכשביררתי איתו, מאיר אמר לי שגדסי מעולם לא אמר לו מי כתב את השירים". קוממי ועורך דינו יואל ריפל הגיעו למאיר ראובני וניסו לעצור את ההפקה. אחר כך הם הגיעו עם הפרשה הזו לבית המשפט. "נפגעתי מאוד מאבנר", מסביר קוממי את הצעד. "הוא ניסה לגנוב לי את הקרדיט".
ומה היה פסק הדין? "השופט פסק שאבנר יוכל להקליט את השירים רק אחרי שאני אקליט אותם. אז החלטתי לא להקליט אותם בפרינציפ", מודה קוממי. "אחרי המשפט ישבתי בבית קפה עם העורך דין שלי, ומאיר ראובני ניגש אלי והציע פשרה: שאני אקליט אצלו את השירים שלי, בהפקתו. מאיר אמר שגדסי עדיין רוצה את הלחן של 'הצועני' וסיפר שהוא הציע שאבנר יקליט את השיר עם מילים אחרות. התרככתי ובסוף הסכמתי. אפילו הקלטנו יחד בעידודו של מאיר את 'נשמה טהורה' בדואט. אבל מאז שיצא השיר אבנר ואני לא מדברים. ניסו הרבה פעמים לעשות בינינו סולחה, אבל לא הייתי מעוניין. אם הוא יבוא ויגיד עכשיו 'טעיתי' אהיה מוכן לקבל זאת".
"מני התחיל להלחין את 'הצועני' ונתקע בפזמון, אז הלחנתי לו את הפזמון", מגלה מלי קוממי, השותפה ללחן ומאמתת את דבריו של בעלה לשעבר: "כשאבנר התחיל להקליט את השיר הזה ללא רשותו של מני, מני עצר את ההקלטות, וזה הגיע לבית משפט ועשו סולחה ואיזו פשרה שאבנר יקבל את הלחן ללא המילים. אז אבנר פנה לאלון אבידר שכתב את 'הגברים בוכים בלילה'".
"מני קצת 'אסטרונאוט על חלל', ואני לא יודע מה קרה לו שהוא חי קצת בהזיות", מגיב גדסי ומספר את גרסתו לאירועים: "כשעבדתי על אלבום בהפקתו המוזיקלית של אלדד שרים, אמרתי למני שאקח ממנו את 'הצועני'. שיניתי את הלחן קצת: הוספתי את הפתיחה שלי וגם שיניתי קצת את הבית והוספתי לזה בלוז. אבל הכל נעשה באישור מלא של מני והכל היה חוקי".
"אם אתה שומע את 'הצועני' ואת 'הגברים בוכים' אתה שומע שירים שונים לגמרי. אז רציתי להיות גם כן שותף בלחן, ורשמתי על הלחן את שנינו. מני לא קיבל את זה והוציא לי תביעה מעורך דין וזימון לבית משפט, אז ויתרתי לו, כי גם ככה אני חתום על המון לחנים אחרים. אבל חוץ מזה הכל נעשה באישור. עד היום מלי קוממי מודה לי על התמלוגים שהשיר הכניס לה. מלי המוכשרת ואני בקשר טוב מאוד עד היום".
עדיין בוכה בלילה
"כל הסיפור לא היה באולפן אלא בעבודה בבית עם אבנר", מדייק אלדד שרים, המפיק המוזיקלי ומעבדו של השיר "הגברים בוכים בלילה". "הוא העביר לי קלטת שלמה מלאה במנגינות וקטעי מנגינות, ואני בחרתי בין השאר את הקטע שבו היה רק פזמון עם מילים שהיו משהו על צועני. הן לא היו מילים טובות בעיני. הוספנו יחד את הלחן של הבית וגייסתי את חברי אלון אבידר לכתוב מילים חדשות, בדיוק כמו שעשיתי בזמנו עם 'נפרדנו כך' של גדסי, שכבר הוקלט קודם עם מילים ועיבוד שלא היו טובים בעיני".
"אלון בחר לכתוב שיר על מלחמת לבנון ועל הפצועים הדוממים, מוכי הלם הקרב. השאר היסטוריה. לא הכרתי את מני קוממי ולא הייתי חלק מהסכסוך, אבל אני מאוד גאה בגרסה הסופית של השיר ובחלק שלי בה".
עו"ד יואל ריפל מסר בתגובה: "טיפלתי באותה תקופה בעשרות תיקים בנושאי זכויות יוצרים, ולצערי איני זוכר את המקרה הזה".
גם מאיר ראובני, האמרגן ומפיק אלבומו של גדסי מוסר כאן את גרסתו לאירועים: "בהתחלה גדסי רצה להקליט את 'הצועני', והדיל בינו לבין קוממי היה שהם ישירו את השיר בדואט. ברגע האחרון גדסי קיבל רגליים קרות והתחרט. לא הייתה לי בעיה שהם ישירו בדואט, אבל הם לא היו באותו סולם. בגלל המשבר הגדול שנוצר ההפקה של האלבום, שעלתה כ–100 אלף שקלים, התעכבה הרבה מאוד זמן. בסוף סגרנו את הסיפור בכך שגדסי יקליט את השיר עם טקסט אחר, והפקתי למני אלבום ולאבנר את האלבום".
בשנת 1991 כמעט במקביל יצאו שני האלבומים. גדסי עם "הגברים בוכים בלילה". אומנם השיר הפך ללהיט גדול המשרת אותו בנאמנות, אבל האלבום נכשל במכירות. "נכשל טוטאלית", מדייק ראובני. "אבנר הוציא את השיר על דעת עצמו לרדיו ושר אותו בהופעות ובכך פגם במכירות של האלבום. אחרי אותו מקרה נשבעתי לא לעבוד יותר עם אבנר, עד היום". עד היום זכה השיר לשלל ביצועים וגרסאות מפי מיטב האומנים: ממרגול וישי לוי ועד דני ליטני.
קוממי הוציא את "נשמה טהורה", שכלל כמובן את "הצועני" בעיבוד מוזיקלי משותף של קוממי ואריה ברקוביץ'. אולם השיר לא זכה לאותה תהודה כמו "הגברים בוכים בלילה". בשנת 1992 הוקלט השיר על ידי דודו טסה הילד באלבומו "אוהב את השירים", ולאורך השנים גדסי בעצמו שילב את הפזמון של "הצועני" כשביצע את "הגברים בוכים בלילה" בהופעותיו.
אי אפשר להימנע מהמחשבה כי אילו גדסי לא היה שומע את "הצועני" במועדון, וקוממי לא היה מתנגד להקלטת הטקסט כמו שהוא, אז אבידר לא היה כותב את מילות השיר המוכרות - והיינו עלולים לפספס את הקלאסיקה שנכנסה לפנתיאון המוזיקה הישראלית.
"חשוב לי להדגיש שגדסי הוא זמר ענק, והשירות שהוא עשה ללחן טמון בכישרונו הרב", מסכם קוממי. "ועם זאת, על העוול שנגרם לי גם אני לפעמים עדיין בוכה בלילה, כמו בשיר".