בעוד אסייג שלפה סכינים, הזמר ניסה לשמור על ממלכתיות ועמימות ומסר לגופי התקשורת השונים כי הוא אוהב אותה אהבת נפש גם בלי לעקוב אחריה ברשתות ושזה יעבור לה.
אז האם מדובר בסכסוך זמני שיחלוף באותה מהירות שבה הוא הגיע במפתיע? זה לא באמת משנה לנו, כן חברים, לא חברים, כן מפרגנים ותומכים או לא מפרגנים, יש דברים יותר חשובים במדינה שלנו מאשר שני אלה. אבל אם בכל זאת נרצה לשרוף זמן מיותר במהלך היום שלנו ולהתעסק ברפש של הביצה, נבחר צד כי במלחמה כמו במלחמה כל האמצעים כשרים ורק צד אחד מנצח לפחות על פי המפה הסינופטית שלו.
באופן שמפתיע אפילו את עצמי, כמי שביקרה רבות את התנהלותו של הזמר מאז הפרשייה שהתפוצצה, אני דווקא בוחרת בצד של אייל גולן. ולא בגלל שאני תומכת בהתנהלותו בפרשיית הנערות, ממש לא ולהיפך, אלא כי זכותו של אדם להיפגע, זכותו של אדם להתרחק בתקופות קשות ממקורביו בכדי לקחת זמן לעצמו, זכותו של אדם לקבל החלטות, לבחון מי לצידו ומי לא, דווקא ברגעים הקשים שלו, לא משנה אם הרגעים הקשים הם תוצר של מעשה ידיו.
אסייג נעלבת, אז שתעלב, עוד עוקב אחד פחות אז מה קרה? אז אסייג היא לא גולת הכותרת בימים אלו של הזמר כי יש לו דברים יותר חשובים על הפרק כמו יחסים רעועים עם אימו. אז אומנם היא העלתה פוסט תמיכה בזמר להבדיל מהקולגות שלו, אבל זה לא מספיק כי חברים טובים נמדדים לא רק ככאלה שיוצאים החוצה לתקשורת במפגני תמיכה לטובת כותרות במדורים, אלא ככאלה שבאמת מבינים לליבם של מקורביהם הפגועים. שמניחים את כבודם והאגו שלהם הרחק מאחור ונמצאים שם בלי שיפוטיות בטוב וברע גם אם נדרש זמן עד שהרוחות ירגעו.
המתקפה שיצאה נגדו בתקשורת רק מוכיחה שהחברות בינם מעולם לא הייתה אמיתית וטהורה, לא מספיק הוא צריך להתמודד עם רעשי הרקע שנוצרו בעקבות רעידת האדמה עם הקרנת הסרט המדובר הוא צריך כעת להתמודד עם הבסטית שלו שכועסת כי הסיר לה עוקב. אז חזרנו לגן חובה, ובמקום להתעסק במנהיגות הבאה של ישראל אסייג מתעסקת בכבודה הפגוע. ועל זה נאמר חברים באים חברים הולכים, ורק משפחה תמיד נשארת. לא פלא שגולן הסיר את כולם חוץ מבני משפחתו.
התרעות פיקוד העורף