בפתח התוכנית שוחח פטימר עם הזמרת אופירה גלוסקא, הסולנית המיתולוגית של להקת הנח"ל במהלך שנות ה־60 העליזות, והאישה שקולה מלווה כמה וכמה להיטים ישראליים בלתי נשכחים וביניהם "שלווה", "חורשת האקליפטוס", ועוד רבים וטובים. גלוסקא סיפרה על הפסטיבלים הרבים בה השתתפה, ועל הקשר עם הקהל.
האומן הנוסף איתו שוחח פטימר הוא לא אחר ממשה הלל, זמר שהכינוי "הצנחן המזמר", דבק בו. הלל סיפר על הקשר שלו עם הזמר והיוצר מאיר אריאל, ועל הלהיטים שפתחו לו את הדלת במהלך שנות ה־70 "יעקב תמים" (אל תירא ישראל) שהפך לסוג של הימנון התקופה. בהמשך התייחס גם ללהיט מתוך אחד מסרטי הקלט הגדולים בישראל הלוא הוא "אבא גנוב", ביכוכבו של יהודה ברקן. הלל הלחין את שיר הפתיחה של הסרט למילותיו של אילן גולדהירש.
בהמשך שוחח פטימר עם סוזי מילר, שסיפרה בערגה על ההצלחה המטאורית של להקת "האחים והאחיות", בשנות ה־70, ועל השיר שהפך לקלאסיקה בלתי נשכחת "כמו בלדה". מילר סיפרה על ימי הזוהר של הטלוויזיה החינוכית באנגלית, שהולידה בהמשך גם את השיר שכה מזוהה איתה "סוזי סופרייז". מילר המשיכה לספר בהתרגשות גם על ההפועות שלה היום, ועל השיר החדש של להקת "האחים והאחיות".
לפני שנתיים עשתה הזמרת עירית דותן קאמבק, ושבה לחיינו בגדול. פטימר שוחח איתה על הגעגועים לשנות ה־70 המנצנצות, ובהמשך סיפרה דותן את הסיפור מאחורי הלהיטים המיתולוגים שלה "אני חי כעשב בר", "תנו לי יד ונלך", וגם על המופע החדש, והחומרים שהיא מוציאה לאוויר העולם.
במהלך הפודקאסט שוחח הפאנל על היחס המשפיל לו זוכים האמנים הוותיקים, על הרעיון שלהם להקים "רדיו נוסטלגיה", ועל התאקלמותם בעידן הרשתות החברתיות. בפודקאסט הושמעו שירי הדגל של האמנים, הסיפורים מאחוריהם ומבט היסטורי לימים מוקדמים של עולם הפופ המקומי.
התרעות פיקוד העורף