הוא מצד אחד מעריץ את מאיר אריאל, שלמה ארצי ואריק אינשטיין ומצד שני מתמוגג מדיויד בואי, בוב דילן והאיגלז. בעצם תמהיל ההשפעות על רוסיליו לצד היותו מעורה היטב בכל הז'אנרים ותת הז'אנרים העכשוויים של ימינו הוא שמכתיב את יצירתו האישית שיכולה מצד אחד "לחטוא" במיינסטרימיות ומצד שני להיות אנטיתזה למיינסטרים ולהגיש אמת פנימית נטולת כל כוונות ממוסחרות.
לכן, מאוד שמחתי לשמוע כי הפרויקט החדש שלו – "המחברת של אליה" במסגרתה מארח אמנים שונים, הושק היום עם סיפתח בשיתוף עומר אדם, מי שביצע את להיטו הגדול ביותר עד כה – "שני משוגעים".
השיר "השתגע העולם", המקבל משמעות נוספת בימי הקורונה, הוא לא "עומר אדמי" טיפוסי: פולק אמצע הדרך, הכולל עומק טקסטואלי יומיומי המצייר את הריאליזם הישראלי ונטול מניירות מיותרות.
הטקסט המאוד אישי מצליח לגעת ולו בשל השימוש באירועים שקרו לאחרונה, למשל: "בלי צבע, בלי פוליטיקות, כי את מי זה מעניין, החיים קצרים מדי, הבנתי כשאביצ'י הפסיק לנגן" או "ואז בוכים כשנשרפים מהשמש, ונלחמים על היום יום, אחרי שנלחמו על הדרום, תביני העולם הזה משוגע נקודה קום".
לטעמי, השיר מעביר גם מעין ביקורת חברתית ומשתמש ברומנטיקה ביחסים של בינו לבינה כדי להביע מחאה על דור האינסטנט, דור שאינו מעריך את הדברים הקטנים ורוצה הכל כאן ועכשיו. עם זאת, יוצר השיר, מנסה לזרום עם החיים והדור ופשוט לשרוד.
העיבוד המוזיקלי המאוד עדין ורך של רובי פאייר, שהלחין את השיר יחד עם רוסיליו, מותאם היטב למידותיו הקוליות של אדם שמציג פן אחר ורבגוני בשירתו.
התרעות פיקוד העורף