מאיה אברהם שחררה השבוע שיר חדש – "על מה", שדי אכזב אותי כי אמנם הוא עטוף בקולה המלטף והמיוחד של אברהם, אך נשמע פחות תפור למידותיה (על אף שהיא יצרה אותו עם גיא מר) שכן הוא מתיימר יותר מדי להישמע פופי טינאייג'רי ומאולץ. מסיבה זו, ייתכן שאברהם לא נעה בו בטבעיות האופיינית לה. מבחינת טקסט, הוא לא מתקדם לשום מקום וגם הפזמון והלחן לא כל כך מתרוממים ודי נתקעים במקום לטעמי. ציפיתי ליותר.
חן אהרוני הוא אחד היוצרים המוכשרים ומחלוצי הפופ הבולטים בעשור האחרון ועם זאת, בשירו החדש – "מי אתה", שאמנם מוציא ממנו את שיא הרגש, הסנטימנטליות והכנות האוטוביוגרפית, קצת הלכתי לאיבוד: מצד אחד הפזמון מתפוצץ ו"נתפס" באוזן, אך המלודיה בבתים ולאורכו של השיר קצת מדשדשת ופחות סוחפת או מלהיבה כשהיא די גורעת מהסקרנות להמשיך ולשמוע את השיר.
השיר טוב מבחינה טקסטואלית ומבחינת ההפקה המוזיקלית, אך הלחן פחות מצליח לשחק לטובתו של אהרוני ולא מצליח להגיע לנקודת הרתיחה הראויה.
עידן רפאל חביב שבקולו המיוחד והמחוספס מצליח להמציא מחדש את ההגדרה לרומנטיקה, ממשיך את הקו המאפיין אותו בבלדה החדשה – "שלמים", שמציגה אותו בשיא השבריריות (במובן הטוב) והטוטאליות שלו באהבה. הוא חשוף ופותח את הלב, דבר שניכר לאורך השיר, הן במילים והן בלחן, המצליחים בפשטות וברכות לעשות את העבודה היטב ולגעת בלב.
בן זיני מארח את עמית קבילי בשיר חדש – "מאמי בוקר טוב" שנוטה, כמיטב מסורתו של זיני, לנוסחתיות משוועת, לחריזה מאולצת ולזיופים לא קטנים. הפזמון מדבק (אני חייב להודות) אך אינו מקורי במיוחד והשיר הסתמי הזה צפוי, סביר להניח, להפוך ללהיט בקרב קהלו המתבגר של זיני, אך לא מעבר לכך.
קרן פלס חוברת לזאב נחמה (הפעם ללא "אתניקס") לדואט משותף, בלוזי ופופי עכשווי עם לא מעט העצמה אישית והטפה לשוויון ולקבלת החיים בפרופורציות. ההרמוניות הקוליות בין פלס לנחמה (שיתוף פעולה שדי הפתיע אותי, למען הכנות) משלימות זו את זו ויוצרות שיר שסביר להניח ונשמע אותו כאן עוד הרבה (ובצדק).