סיפורה המיוחד של הזמרת ענת פורת מזדעק בשירה החידתי "בדיעבד", אותו הוציאה בדרך ל e.p-(מיני אלבום), והעובדה כי השתתפה במחזמר "עלובי החיים", לא רק בגרסת הבימה האחרונה, אלא גם בהפקתו בשנת 99' (בכיכובו של דודו פישר), מציפה את השאלה המתבקשת: היכן הסתתרה פורת כל השנים?
"פאזת המוזיקה שלי מתחלקת לשני חלקים", נרתמת פורת לפענוח התעלומה. "אחרי התחלת הפעילות שלי בשנות ה-90, הייתה האטה בעיסוק המקצועי שלי במוזיקה, כשהקמת משפחה הייתה חשובה לי יותר מכל דבר. דרך ההורות הגעתי לתחום אחר, של הנחיית סדנאות ליווי התפתחותי לתינוקות והוריהם. אגב כך, לא זנחתי לגמרי את המוזיקה ואפילו הקלטתי אלבום שלא ממש יצא לאור. הפקת 2016 בהבימה של 'עלובי החיים', המחזמר הכי אהוב עלי, הייתה בשבילי דלת שלא יכולתי לסרב להיכנס אליה. זה מה שהחזיר אותי באופן מלא למוזיקה". בהמשך דבריה מסתייגת מעט פורת מדבריה, ומדגישה: "אפשר להגיד שבשתי הגרסאות הייתי עלובה מן המניין", סונטת בעצמה תוך צחקוק קליל. "למרות שהייתי רק אחת מהלהקה, נהניתי מכל רגע, כמו אחרים זכיתי לגלם בה דמויות מגוונות - מזונה עד אישה על הבריקדות".
ביחס לתפניותיה המקצועיות מסבירה פורת: "החיים לקחו אותי לכל מיני מקומות, אבל אין דבר שאני מרגישה בו טוב יותר מאשר לשיר. אני נותנת את המאה אחוז שלי", ומוסיפה: "אם לא התמדתי בו, הרי זה גם מפני שעולם המוזיקה כאן מאוד-מאוד השתנה. חברות תקליטים 'התפיידו' להן ונוצרה מציאות שבה הרגשתי קצת אבודה, כשלא היה לי מושג כיצד לעשות את זה לבד. כשהוצאתי אלבום בהפקה עצמית, לא ידעתי איך להניע אותו קדימה וגנזתי אותו".
מתוך זיכרון היא מספרת: "באיזשהו שלב הבנתי שכנראה זה לא יהיה המקצוע שיוביל אותי ואשמור על המוזיקה בחדר האינטימי שלי, בעוד שאתפרנס ממשהו אחר. כך עד שה-"עלובה" קראה לי לשוב. מה שברור זה שאלה המתפעלים מזוהר המקצוע שלנו, אינם יודעים איזו דרך חתחתים צריך לעבור בו".
"בדיעבד" פותחת פורת את שירה שנקרא כך: "בדיעבד, לכל דבר פשוט נוסף מימד/ בדיעבד מה נותר לנו מלבד/ לזכור// והאמת כל כך קשה לקלוט שאתה מת/ והאמת מתגנבת מעת לעת/ לא מאפשרת לחיים לרגע/ לעצור/ אין שום דרך להתכונן או להסביר מלבד/ בדיעבד"."כתבתי את השיר בעקבות מותו הלא צפוי, הפתאומי והבלתי נקלט של אבי, שהיה מבחינתי צעיר גם בגיל 75". עוד מספרת פורת: "הייתי אז בדרך לבלות את חג השבועות בבית הורי, כשפתאום הוא נדם מבלי להיות חולה. את השיר שרתי לראשונה באזכרה שערכנו לו כעבור שנה ובו נתתי ביטוי לכך שבדיעבד הבנתי מה שרציתי לומר לו ואיכשהו לא אמרתי".
כמו באלבומה הגנוז, גם באי.פי, שאמור לצאת בסוף החודש הבא, הפקידה פורת את הגה ההפקה המוזיקלית בידי היוצרת דנה ברגר. כשאני מעיר לה שנסיכת הרוק הבלתי מתכלה איננה כביכול המועמדת הטבעית להפקת שירתה המעודנת של פורת, היא מגיבה: "זאת אולי הגדולה של דנה, שהיא נסיכה בהרבה מובנים, ומוזיקלית איננה מצטמצמת בתחום צר. כשתי זמרות, יש בינינו חיבור מאוד טוב והיא השכילה לא למשוך אותי לכיוון הרוק שלה".
תוך כדי השיחה, מתברר כי פורת איננה הזמרת הראשונה במשפחתה. כשהיא מזכירה את סבתה, נורה משולם, זה מחזיר אותי באחת לשנות ה-50. אז, בתוכנית "כבקשתך", ששודרה ברדיו בצהרי שבת, הדהד לא אחת קול המלוטש של סבתה, שהייתה מזמרי התקופה. "אני מצומררת לשמוע שאתה זוכר אותה", נפעמת פורת. "נורה הייתה סבתא קסומה וזמרת נפלאה. עם זאת שהייתה באה לשיר בחגי המושב ואפילו בגן הילדים, וששיחקה עם הנכדים כדורגל בחצר, היא הייתה גדולה מהחיים - זמרת מקצועית, שתמיד נראתה לי כמו כוכבת קולנוע מימי העבר, יפה, אלגנטית, עם ניחוח של אירופאיות.
"לאחר שפספסתי את הבחינות ללהקות צבאיות, למרות שבכל חיי עד אז חלמתי לשיר באחת מהן, היא הביאה אותי בערוב ימיה, למשרדו של מנצח תזמורת צה"ל דאז, יצחק גרציאני, איתו הייתה מיודדת. הוא הקשיב לשירים שהקלטתי לקראת הפגישה, ולמרות שלא עלה בידיו לצרף אותי לאחת הלהקות, אותו המפגש היה בשבילי חוויה בלתי נשכחת".
לאחר שירות צבאית כמש"קית ח"ן (חיל נשים), למדה ברימון מסלול מלא של שלוש שנים, והפכה לזמרת-הליווי של ריקי גל: "ריקי היא מזמרות הגדולות שיש לנו", מציינת פורת. "מאז ילדותי לא הייתי מחמיצה הופעה שלה בסביבות אשקלון. הכרתי אותה כשהיא לימדה בסימסטר ברימון. לאחר שהזמינה אותי ללוות ואתה בתוכנית 'המעגל' של דן שילון, המשכתי כשנתיים לשיר איתה".
פורת, 47, תושבת הוד השרון, נישאה פעמיים לבני-זוג שלא מתחום המוזיקה והיא אם לשירה בת 20, להלל בן 17 ולמילי בת 10. "שלושתם מאוד מוזיקליים", היא מפרגנת. "שירה למדה בתיכון במגמת מוזיקה והיא שרה איתי מדי פעם. גם בשיר 'בדיעבד' שומעים אותה. יש בינינו חיבור קולי יחיד במינו. אם אני מעודדת את ילדיי לעסוק במוזיקה? – אמנם מבחינה מקצועית זה אחד הקשים, אבל אם אוהבים את זה, שירוצו אחרי הלב שלהם".
ובלי "בדיעבדים" כשלך?
"אני מקווה שהם ילמדו מחוכמת הבדיעבד שלי ולא יצטרכו לחכות הרבה זמן עד שהם יגשימו את הייעוד שלהם".