"העצבות היא משהו פנימי שאני חווה כל החיים", מתוודה הזמר (והשיפוצניק) עדן אלבר עם צאת שירו המרגש "עצבות" ב"הפקה מוזיקלית בועטת של שלומי אלימלך, בייעוץ מוזיקלי של אלמוג ליזמי", כמובטח לנו, לקראת הופעת אלבום הביכורים שלו. "בהשפעת מהלך החיים שלי התפתחה אצלי נטייה לעצבות עד שבאיזשהו מקום נעשיתי מכור אליה. הכאב העולה מהעצבות עוזר לי להוציא דברים החוצה".
בימוי: אלמוג לזמי, עריכה: אלמוג לזמי, מורן אודיז
לאלבר, 32, שמתייחס לעצבות בהאנשה (כך הוא פותח את השיר: "עצבות, חזרת לבקר/ השארתי לך פתק על המקרר/ כתבתי לך שעזבתי את הבית"), סיפור מסקרן. הוא גדל בחיפה. בהיותו בן שלוש וחצי, התגרשו הוריו שבאים ממשפחות יוצאי מרוקו. אמו, שבמחיצתה גדל, מסורתית ועוסקת ברפואה אלטרנטיבית ואילו אביו, רונן אלבר, הינו זמר חסידי, חוזר בתשובה, טיפוס צבעוני למדי.
"חזרתי בתשובה, כשנמאס לי מחיי הלילה", אומר אביו בן ה-58 של עדן, מי שהיה כנראה פלייבוי לא קטן, אשר התחתן והתגרש שש (!) פעמים, כשששת ילדיו הם משלוש מנשותיו. "הופעתי במועדוני-לילה ובבתי-מלון, גם חרשתי את אמריקה".
"עדן, הבכור בין הילדים שלי, לאחר שלא התראינו כשנה, הובא בגיל חמש אלי, למיאמי", מוסיף ומספר האב. "איך שראה פסנתר, התיישב לידו, הוציא ממנו צלילים ושר. כששאלתי אותו מה זה, אמר - 'כתבתי שיר על ...אבולולו'. אז הבנתי, שהבן שלי יהיה יוצר, לא רק זמר".
שמעתי ממנו, שאז לקחתם אותו בכוח ללמוד נגינה בפסנתר. האמנם?
"כן, די בכוח. ילד בגיל כזה לא בדיוק מה שהוא רוצה. אפילו נתתי לו קצת מכות לשיפור המוטיבציה. כשנגמר לו החשק, הפסקנו".
עדן: "לא היה לי חשק לשיעורי הנגינה. ניגנתי משמיעה. די עזבתי את המוזיקה לכמה שנים, עד שבהשפעת החבר'ה בתיכון 'ליאו בק' התחלתי לנגן בגיטרה. מהר מאוד הרגשתי שלא מספיק לי לנגן ולשיר, אלא גם כתבתי שירים, כשהבנתי שאני רוצה להגיד בהם משהו".
בד בבד עם שירותו בצבא כג'ובניק, ניגן עם חברים וכתב שירים. "אלה שירים מדהימים!", מתמוגג האב שבינתיים חזר לארץ ומימן לו הפקת אלבום. "לא הייתי שלם עם מה שהקלטנו והאלבום נגנז", עדן מציג את גרסתו. "לאחר הצבא, כבר הייתה לי להקת רוק. 'בלבוסטה', קראו לה. עם הזמן לא הסתדרנו בינינו. כל אחד מאיתנו משך לכיוון אחר ואז למדתי שקשה להיות בתוך הרכב".
בעקבות פירוק הלהקה, חזר בתשובה "לאחר שעברתי תהליך של חשבון נפש". שנה היה מובטל. "ישבתי בבית ובעצם לא עשיתי דבר עד שעברתי ללמוד בישיבה ברמת-גן", הוא מספר. "כמי שהוא מאוד טוטאלי מטבעו, התנתקתי בזמן הזה ממוזיקה. הלכתי עם לימוד התורה עד הסוף. שנתיים וחצי החזקתי מעמד ככה עד שהבנתי שאפשר להמשיך בתהליך של חזרה בתשובה וגם לעסוק במוזיקה".
אינני בטוח שאני מבין אותך במאה אחוז.
"אני דתי, אבל הרפיתי מלימוד התורה. גם חזרתי להתלבש רגיל, לא כמו אברך. אני מופיע בברים עם כובע על הראש ולפני קהל מעורב. כדי להתפרנס, אני עוסק לצד המוזיקה גם בשיפוצים. התגלגלתי לזה דרך חבר שלמד איתי בישיבה. מדובר בעבודה מלוכלכת וקשה, אבל בשלב הקריירה שבו אני נמצא, היא טובה לפרנסה".
לעומת אביך, שהיה נשוי עם שש נשים, מה מצבך?
"אני רווק. מחפש אהבה".
בינתיים נמשכו הפיתולים ביחסיו עם אביו. "הם הגיעו עד כדי נתק", מעיד האב. "ככל שתמכתי בו באיזשהו שלב הוא החליט לא לדבר איתי לאחר שכעס עלי, לא מבין למה. תודה לאל, זה מאחורינו. עכשיו אנחנו החברים הכי טובים בעולם ואני מאמין בו שהוא יגיע רחוק".
עד לאן, עדן?
"עד הבמות הכי גדולות שאפשר".