"ושקט העולם/ מצב-רוח נפלא/ כל העם מתאחד, מרגישים משפחה/ וכל העמים מסביב ינטשו מלחמה/ גאולה..." - זהו חזון אחרית הימים של עידן הקורונה, שמביא הזמר החסידי מאיר ברוק, שבגיל 43 עושה צעד נוסף בדרכו לאלבום-ביכורים שאי"ה יופיע בקרוב.
טיפוס, ר' מאיר, שמסוגל לרתק את שומעיו בשירה שקטה ומנגד לתת בראש ברוק קצבי, תוך נענוע האגן בסגנון אלביס פרסלי, עד שקשה להאמין שאי-שם בביתו מאופסנת תעודת הסמכה לרבנות, שזה מכבר אין הוא עושה בה שימוש. "בשום מקום לא כתוב שאסור לרקוד רוק ולעשות מהשירה ...פצצה", הוא אומר. "מה לעשות, אני אוהב רוק".
ברוק גדל בראשון לציון כבן להורים חסידי חב"ד. ביקורו כנער אצל הרבי מלובביטש, ש"קרא אותי כמו רנטגן", היה ציון דרך משמעותי בחייו. בהיותו תלמיד ישיבה בכפר-חב"ד גילה בגיל 17 את הגיטרה והתחיל להלחין שירים, "כולם עם מסרים וכולם בסגנון רוק". במקביל ללימודיו בישיבה למד גם שחיטת עופות וכשוחט יצא לשליחותו הראשונה בחו"ל, באוזבקיסטן. כששב ארצה, נשא לאשה את רעייתו, שרית. לאחר שהוסמך לרבנות, התגייס לצה"ל ושירת כמש"ק דת וכמשגיח כשרות.
כרב צעיר, יצא ברוק עם משפחתו בשנת 2000 למה שהוא מתאר כ"שליחות של חיי". 11 שנה כיהן כשליח חב"ד באזרביג'אן, "שם הקמתי מוסדות חינוך יהודיים ומקהלת ילדים שהופיעה גם בפני קהל מוסלמי". לדבריו, מלבד ליהודים שם, פעל גם למען יהודי איראן השכנה. "במיוחד הייתי שולח להם מוצרים כשרים שהיו חסרים להם, כמו מיץ ענבים מהארץ, לאחר שהיינו מקלפים את התוויות בעברית וכמו מצות מאוקראינה", הוא מספר.
הנחיתה שלו בחזרה בארץ קשה. הוא יצא מכאן עם רעייתו ועם בתם הבכורה ובשובם הנה כבר היו משפחה מרובת ילדים. "הרגשתי כמי שירד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", הוא נזכר. "ככה זה בחיים - יום אחד אתה מארח בשליחותך את הנשיא שמעון פרס וביום אחר אתה נאלץ לחפש עבודה כמשגיח כשרות".
ברוק, כיום אב לשמונה, פרש מהרבנות בגלל קשיי פרנסה. באקראי הוא נכנס לתחום יבוא שיער לפאות ממדינות חבר העמים.
התרעות פיקוד העורף