"הופתענו לגלות עד כמה אין שירי-ילדים במזרחית"

"חלש" - תודו שבשם כזה של פזמון טרם נתקלתם. ענבל ג'משיד, עוד בשורה מוזיקלית מרעננת מירושלים, מעוררת איתו סקרנות. כשהיא מציגה את ההקשר שלו בשיר - "כשאתה לא כאן, הצחוק שלי חלש/ הלב שלי מתוח, מחסיר פעימה" - מתבהר קצת הערפל וג'משיד כמעט מתנצלת באומרה: "השיר הזה חדש אצלי. אף פעם לא הוצאתי שיר בסגנון הזה. עד כמה שזה נשמע מוזר, אני לא רגילה לשיר-אהבה פשוט, יחסית".

חלש או לא, כששומעים את ג'משיד בשיר הזה, מתעורר רצון להכריז: דקלה, מאחורייך! "איזה כיף שאתה משווה אותי לכזאת זמרת", מגיבה ג'משיד. "דקלה היא זמרת שאני מעריצה וכנראה השפעה היא בלתי נמנעת. אף אחד לא מאה אחוז מקורי. עם זאת, בדרך כלל הסגנון שלה לא הכי קרוב אלי".

ג'משיד, 32, מתלפיות, בת משפחה, שבה תמהיל אלג'יראי-מרוקאי-פרסי, עם פתיחות למוזיקה. "מגיל מאוד צעיר למדתי פסנתר ותמיד הייתי שרה", היא מעידה על עצמה. בלימודיה במגמת אמנויות בתיכון, שם היא מלמדת כעת, נחשפה למוזיקה הקלאסית ולהלחנה.

בהיותה בת 16 השתתפה ג'משיד בפרויקט של להקות נוער ב"צוללת הצהובה" שהכתיב את מהלך חייה מאז, לאחר ששם פגשה את בעלה ואת שותפה ליצירה המוזיקלית, גלעד ואקנין. "הגענו לצוללת בשתי להקות שונות והוא הציע שאשיר איתם - ומאז אנחנו יחד", היא מעידה. "ב'חלש', גם אם זה לא בסגנון שהוא רגיל אליו, גלעד מלווה אותי בגיטרה חשמלית".

אגב, צריך להיות יצירתי במיוחד כדי לשלב בליווי בין שתי גיטרות חשמליות (השנייה - של המפיק כהן) לבין צלילי הצ'לו שבו מנגנת אחותה, עדן. הן שלוש אחיות - ושלושתן במוזיקה. שי-לי (29) ועדן (27) פועלות במסגרת הרכב "האחיות ג'משיד". "אין בינינו תחרות ואנחנו משתפות פעולה", היא מעירה. "אנחנו המעריצות הגדולה של אחת את השנייה"

לאחר שירות לאומי, במקום צבא, שם עסקה עם נוער בסיכון, למדה לתואר ראשון בקומפוזיציה באקדמיה למוזיקה ולמחול. "לא ידעתי מה לעשות עם המוזיקה שלמדתי שם, למרות שמוזיקלית די נפתח לי שם הראש", מודה ג'משיד.

לזוג ואקנין-ג'משיד שני בנים - שלומי (5) ומאור (3). שלומי יכול להיות בגילו הצעיר מאוד מועמד ל...שיא גינס. זאת, לאחר כשרואים בצילום את הוריו מנגנים יחד בכסילופון, מסתבר שהצילום הוא מעשה ידיו, לאחר שאחז במצלמה בדיוק כפי שהודרך.

היא שברה כיוון להרכב "אקוט" ("הקשב!", בצרפתית), שהקימה עם בן-זוגה. הם הוציאו אי.פי. של שירי-קטמונים ואלבום שבו הם מתחברים עם פואמה של המשורר אלמוג בהר. המפתיע מכל הוא אלבום שירי-ילדים בסגנון... מזרחי, שאותו הם הוציאו על סף הקורונה בעזרת גיוס המונים ב"הדסטארט". עקב הקורונה הם לא הספיקו לקיים את ההשקה בירושלים.

ג'משיד: "זהו אלבום שצמח מאליו. בעודי שרה לילדים שלנו, הבנתי שזה לא הגיוני, שכל השירים שהם שומעים בגן הם בלחן מערבי, מהם אפילו מבוססים על שירים רוסיים מפעם. כשבדקנו את הנושא, הופתענו לגלות עד כמה אין שירי-ילדים במזרחית".