"יש עוד תקווה": חני דינור קוראת תיגר על מצב הביש בתרבות

"אף-על-פי-כן ולמרות הכל!", חני דינור קוראת תיגר על מצב הביש בתרבות ויוצאת עם "יש עוד תקווה", סנונית ראשונה בדרך לאלבומה השביעי, ההולך ומתרקם. "לא פשוט לנו בעת הזאת, כשהיכלי התרבות ומועדוני ההופעות סגורים ואנו מנותקים מהקהל שלנו, אבל נמשיך ליצור, כי אין חיים בלי תרבות", אומרת הזמרת. "בימים של אפלה חייבים להיאחז בתקווה שהכל קורה לטובה".

דינור זוכרת היטב מתי היא הופיעה בפעם האחרונה לפני שמגבלות הקורונה השביתו אותה כפי שהושבתה אומנים רבים אחרים: "זה היה ב-8 במרץ, בהופעה ליום האישה הבינלאומי בתיאטרון 'ענבל' עם הסופרת יוכי ברנדס. היו אלה ימי הקורונה הראשונים ובאותו יום הגיעו אלי מסרונים עם שאלה אם ההופעה תתקיים. לא רק שההופעה התקיימה, אלא שהאולם היה מלא עד אפס מקום".

"אני עוברת כעת תקופה מאוד דינמית במציאות שבה הכל לוט בערפל ולא ודאי", מוסיפה דינור. "כפסיכולוגית, אני מודעת לכך שחוסר ודאות זה מאמצעי הלחץ הגדולים שיש. בהתחלה התנחמתי בכך שכולם לא מופיעים ונמצאים בבית, לא רק אני, כלומר צרת רבים, חצי נחמה. בהמשך הייתה תחושה של ביחד ושל שותפות גורל. במושב שדה ורבורג, שאני גרה בו, יצאו בשלניות הכפר ביוזמה של הכנת ארוחות לרופאי בתי החולים שעבדו מסביב לשעון".

בדרך כלל דינור - שאלבומה הראשון נקרא "בשקט בשקט" והיא נחשבת כזמרת של איכות - איננה בין הצעקנים. מסלול הקריירה שלה הוא בהחלט בלתי שגרתי. דינור נולדה וגדלה בכפר-סבא, לא הרחק מהמושב שלה, להורים ממוצא יקי-פרסי. מגיל תשע היא צמודה לפסנתר. השכלתה המוזיקלית הרחבה הביאה אותה להתבלט בלהקה הצבאית "צה"ל 80" שבה שירתה.

ברם, לעומת עמיתיה לכיכוב בלהקה, ריטה ורמי קלינשטיין, גם שלוה ברטי, שהקריירות שלהם הצמיחו מאז כנפיים, דינור "נעלמה" למשך 13 שנה שבמהלכן למדה באוניברסיטה והתבססה כפסיכולוגית חינוכית. מאז ששבה לאולפנים ולהופעות עם הופעת אלבום הבכורה שלה, היא קופצת במרץ על שתי החתונות, כפי שאומרת לה הפסיכולוגית שבה - "תעשי את מה שאת אוהבת, בלי להתחשב באף אחד".

והיא עושה הרבה, אולי כפיצוי על "השנים החסרות". "המנוע עובד בלי הרף", היא מעידה על עצמה. "אני במקצוע שבו אומן לא יכול לנוח על זרי הדפנה. לא רק שחיי המדף של הדברים שהוא מייצר הם קצרים, אלא אם הוא אומן אמיתי, טבעי שירגיש כל הזמן צורך להמשיך ליצור".

דינור שוללת את שיטת הפלייליסט שלדעתה מקפחת זמרים רבים ו"איננה מאפשרת לשירים נהדרים להגיע לתודעת הקהל. "בדרך כלל תחנות הרדיו משדרות חומרים ישנים או נותנות במת-יתר לשירים לועזיים", היא קובלת. "יוצא שמעטים מהשירים החדשים זוכים לחשיפה ראויה".

כדעתנית, כפי שמשתמע מדבריה, דינור מנהלת בעצמה את הקריירה שלה ואת תוצריה. "הכל עלי - עד הפרט האחרון", היא מבהירה. "כך אני יכולה לפעול בהתאם ליושרה המקצועית שלי ובלי הרגשה של בובה על חוט, המופעלת בידי אחרים".

דינור נשואה ליניב, בעל חברת תוכנה. "הקורונה העמידה במבחן לא פשוט את מערכת היחסים בינינו", היא סחה בכנות. "לא רק שאני כעת בעיקר בבית, אלא גם הוא, בלי הנסיעות התכופות לחו"ל שהיו חלק מהעבודה שלו. ייאמר שאת המבחן הזה צלחנו בגבורה רבה".

הם הורים לשניים. עודנו משוחחים ונשמעת המולה קלה ברקע. לאחר 40 יום, נועה, בתם הבכורה בת העשרים, הגיעה סוף סוף לחופשה משירותה הקרבי בגדוד מעורב של בנים ובנות בבקעה. "אני מאוד-מאוד גאה בבת שלי", אומרת דינור. "לאחר שעד הצבא הייתה רקדנית, אני לא יודעת מאיפה היא לקחה את הקרביות שלה".

אולי מאמה.