אם בהצגות התיאטרון הקאמרי מוכרת השחקנית נעמה שטרית כספידי-נעמה, לפי עדותה לא כך היא בהתנהלותה מחוץ לבמה. "מהרגע שאני רוצה לעשות משהו עד שאני מוציאה אותו לפועל באופן עצמאי לוקח קצת זמן, כי אני מסגרתית בדמי, קונפורמיסטית כזאת. הרי כשחקנית תיאטרון אני עושה מה שאומרים לי לעשות ולא צריכה להפיק, או לביים. רק להיכנס לדמות שנותנים לי ולשחק".
"השיר נכתב באחד בימי הרווקות שלי, שרשמית עוד נמשכת, אם כי כעת אני בזוגיות, תודה לאל", מספרת שטרית, שהיא כבר כמעט בת 36. "השיר מביא קול של דור שנורא-נורא רוצה אהבה ולא מצליח להחזיק בה כדי שתישאר מול התחלופה האינסופית והאינטימיות הממוחזרת, גם על הקלות הבלתי נסבלת שבה אנחנו מחליפים מערכות יחסים".
עד שתוכל לחזור לטייל, נטייל בין קורותיה של שטרית, בתם של נהג אוטובוס ושל עובדת משרד ראש הממשלה לשעבר, שנעמה אולי מגשימה את החלומות בכיוון הבמה שהיו לה בנעוריה. שטרית גדלה בירושלים, עד שבגיל 12 עברה עם משפחתה למודיעין, שם הייתה בחוג דרמטי ובתיכון למדה במגמת תיאטרון. "מגיל צעיר רציתי להיות שחקנית", היא מעידה על עצמה.
זה לא עזר לה כשהיא התגייסה לצבא. למרות הכישרון המוכח שלה, שטרית לא התקבלה ללהקה צבאית, גם לא לתיאטרון צה"ל. במקום זה היא שירתה כקצרנית בלשכת סגן הרמטכ"ל. "הדבר היחיד שאיתו יצאתי משם זה שאני יודעת להקליד בשיטה עיוורת", היא מעירה.
מהצבא עברה שטרית בישיר לסטודיו יורם לווינשטיין, "בית-ספר מדהים שהייתה חוויה ללמוד בו". לדבריה, היא מימנה את לימודיה שם ממלצרות ומזכייה סיטונית בתחרויות מונולוגים, "כשאז די חייתי בעוני".
באשר לקריירה, שיחק לה המזל, כשמזה עשור היא בקאמרי. "עמרי ניצן, מי שהיה המנהל האמנותי של התיאטרון, בא לראות שם את דינה סנדרסון בהצגת 'למה לא באת לפני המלחמה' וראה גם אותי", מעידה שטרית, שהתקדמותה שם הייתה מדודה וכללה לא מעט החלפות של שחקניות אחרות.
כשהיא אומרת "עכשיו אני משחקת בהצגת 'לילה בפריז'", לא קשה לנחש שדבריה אלה מלווים בלחלוחית בעיניה היפות. "למעשה, אנחנו לא משחקים מזה שמונה חודשים וזה באמת מבאס", היא אומרת.
התרעות פיקוד העורף