בשנות ה-50 היה שמשון בר נוי בעלות החזות השרמנטית, השפם והשיער משוח הברילנטין, לאחד הכוכבים הגדולים בזמר העברי. קולו החם והבריטוני והשירים שנעו בין נושא התיישבות הארץ לרומנטיקה, הרטיטו לבבות בשנותיה הראשונות של המדינה.
בסוף שנות ה-40 ולאורך שנות ה-50 פילס בר נוי, הן כשחקן תיאטרון ("דו רה מי", "לי לה לו") והן כזמר, את דרכו ללב המיינסטרים הישראלי כשהוא הופך, לצד קולגות כמו יפה ירקוני וישראל יצחקי, לאליל נוער כשבאמתחתו להיטים כמו: "האיש שבקיר", "יש לי כנרת", "את חכי לי ואחזור", "היורד דרומה", "הורה נהלל", "הדרך לאילת", "משמר הגבול", "ראש פינה", "קרה זה רק הפעם" (עם יפה ירקוני), "בובה בובה בובתי" (עם יפה ירקוני) ו"דומינו" שחרכו את הרדיו באותן שנים.
בסוף שנות ה-50, לאחר ששימש כקצין בידור בחברת אוניות הנוסעים "צים", עבר להתגורר בארצות הברית, שם הופיע זמן קצר ופרש מעסקי הבידור כשהוא פותח עסק למכירת מכוניות. בהמשך עבר להתגורר בקנדה ונפטר בשנת 1988 כתוצאה מדום לב.
בפודקאסט הנוכחי חזר חוקר המוזיקה דודי פטימר אל סיפורו של בר נוי, החל מילדותו בברלין, דרך היותו לוחם במלחמת העולם השנייה ובמלחמת השחרור, סיפור הפיכתו לאחד מכוכבי הזמר הראשונים והגדולים ביותר בישראל בשנות ה-50 שמצא בגיל צעיר את מותו הטראגי והסיפורים הקטנים מאחורי שיריו הגדולים.
התרעות פיקוד העורף