דני סנדרסון, מגדולי המוזיקאים הישראליים של כל הזמנים, חוגג היום את יום הולדתו ה-70. בסוף השבוע האחרון כבר פורסם ב"מעריב" פרויקט מקיף, הסוקר את תחנות חייו המשמעותיות מפי שותפיו הבולטים ליצירה, אך היום, לרגל המאורע, מגיע בונוס קטן: הזדמנות להיזכר בכמה שירים מאוד מוצלחים ופחות זכורים מהקריירה הארוכה.

כחול ים תיכון (שטה הספינה), 1979

במקור זה נקרא Sailing with a Ship ‘Round the World – שיר רוק מחוספס, באנגלית, שכוורת הקליטה בזמן הטור האמריקאי שלה ב-1976 במטרה לעניין מפיקים בשוק המקומי. אלו לא הביעו עניין מיוחד, הלהקה שבה לארץ להתפרקה, וכעבור שנתיים סנדרסון פנה לפרויקט הבא – להקת גזוז. אז הוא לקח את הלחן ההוא, חיבר טקסט רומנטי בעברית, ובהתאם לרוח הלהקה – הלביש עליו עיבוד הרבה יותר רגוע ומעודן, שבמקרה הזה עושה עמו חסד. הדיאלוג הרומנטי בין גידי גוב ומזי כהן, הצעירים והיפים, הפך את השיר לאחד המוצלחים של הלהקה. ב-2012 סימפל פיטר רוט את הפזמון של השיר וחיבר אותו לשיר אחר שכתב, בשם "בדרך אלייך". מחווה יפה, אך המקור עדיין מנצח.

תגיד לכולם לשבת (1984)

לפעמים עושים לו קצת עוול, לסנדרסון, כשממסגרים אותו במשבצת "הבדרן" או "הקומיקאי". נכון, היו לו בקריירה כמה שירי דאחקות, כמו "אצל הדודה והדוד", "הכיסא נמוך מדי", או השיר שהוגדר על ידו, ובצדק, כגרוע ביותר שכתב – "עם קטן ומוקף רוקדים" (לא מכירים? עדיף שיישאר ככה). אבל בדרך כלל, מתחת למעטה הבדיחות וההלצות ניתן למצוא אצלו רובד מורבידי וקיומי. כך היה ברבים משירי כוורת, כמו "שירות עצמי", וכך היה גם בשיר הרגאיי הקטן הזה, מתוך אלבום הסולו השני שלו – "חף מפשע". שירו של אדם קטן שלא מצליח להתמודד עם העולם הגדול שסביבו, כולל משפט המחץ "כי כל העולם במה, השקיעו בתפאורה, אך לא רואים את ההצגה, תגיד לכולם לשבת".

אל תצחק עליי (1987)

"חכם על קטנים" היה אלבום שהמחיש את השלב הבעייתי בקריירה של סנדרסון. מצד אחד – הצלחה מסחרית גדולה שלוותה במופע מצליח, ולהיט גדול (הדודה והדוד) שלווה בקליפ המיתולוגי בבימוי מוטי קירשנבאום, עם ירון לונדון שיוצא מהבריכה. מצד שני – באותה תקופה יהודה פוליקר מוציא את "אפר ואבק", שלמה ארצי את "חום יולי אוגוסט", שלום חנוך נמצא אחרי "מחכים למשיח", וגם החבר מפעם, גידי גוב, הולך ומרצין עם "שלל שרב". באווירה הזו סנדרסון נראה פתאום מעט אנכרוניסטי עם הניסיון התמידי להצחיק. בכל מקרה, בין הדאחקות התחבא באלבום שיר קטן ומרגש, שמבטא מוטיב חוזר ביצירתו של סנדרסון – הפחד מההזדקנות. מקהלת הילדים שמצטרפת בפזמון עוזרת להעביר את המסר.

שובו של התמנון (1997)

ב-97, אחרי עשור חלש, ביצע סנדרסון קאמבק מפואר שהזכיר לכולם שמדובר לא רק בבדרן אלא באחד המוזיקאים הגדולים שלנו. אולי היה זה רצח רבין שגרם לו לשנות כיוון ולוותר על הצחוקים, ואולי זה היה מהלך טבעי של התפתחות ביצירה. כך או כך, "הלא נודע" היה אלבום רוק מצוין שזכה לשבחים, עם שיר הנושא שהיה ללהיט גדול ונשמע מרענן ורלוונטי גם היום. באלבום נכללה גם רצועה אינסטרומנטלית שהייתה הצדעה של סנדרסון לעברו. ב-1974 הקליטה כוורת את "התמנון האיטר" המהפכני, יחד עם תזמורת קול ישראל בערבית בניצוחו של זוזו מוסא, אחד השילובים החלוציים של רוק-פופ מיינסטרימי דאז עם מוזיקה ערבית. ב-97 הגיע הקאמבק של התמנון, רצועה שמזכירה את המקור אבל עומדת יפה גם בפני עצמה.

הרואה ואינו נראה (2001, ביצוע: יהלי סובול)

בתחילת המילניום הפיק סנדרסון את הפרויקט היומרני בקריירה שלו: האלבום "תולדות המים", שבו כתב והלחין את השירים אך לא השתתף בביצוע. כל שיר בוצע על ידי אמן אחר, בגלריה שהתשרעה מ"מיטב אמני ישראל" (חנוך, ארצי, ברי סחרוף) ועד לזמרת אלמונית לחלוטין (נועה ג'ינו). השיר שייזכר מ"תולדות המים" הוא "בדיעבד" – הלהיט האחרון של אריאל זילבר בגלגולו הקודם, לפני החזרה בתשובה וההקצנה הפוליטית. אבל היו שם עוד כמה שירים ראויים, ואחד מהם הוא זה שביצע סולן "מוניקה סקס", עם טקסט סנדרסוני אופייני על זוגיות מוחמצת.

על גדות הנחל (2009, ביצוע: כפיר בן ליש)

בניגוד לרוב האמנים הגדולים, בארץ ובעולם, לסנדרסון הייתה תקופת פריחה דווקא בעשורים השישי והשביעי לחייו. רצף האלבומים "קונגו בלו" (2005), "לא יפריד דבר" (2009) ו"מכאן הדרך" (2017) הציגו סנדרסון בוגר, אישי, שממעט לברוח לסיפורים ולדמויות אלא כותב טקסטים ישירים בגוף ראשון, בהשראת אירועים משמעותיים בחייו (מותה של אשתו נעמי ז"ל ב-2005, זוגיות חדשה עם ענת עצמון). אבל אל "לא יפריד דבר" הסתנן בכל זאת שיר-סיפור קטן, שאותו ביצע דווקא זמר וגיטריסט הליווי הוותיק שלו, כפיר בן ליש (באלבום היו כמה שירים שביצעו נגני הליווי). הפזמון מעט מזכיר את "בשדה ירוק", הלהיט שהלחין סנדרסון לגידי גוב עם טקסט של מאיר אריאל.

יוסף מלך השטיחים (1978, ביצוע: עודד בן חור)

שני להיטים גדולים היו לעודד בן חור בקריירה הקצרה שלו ככוכב זמר, בטרם ביצע הסבה מקצועית לקריירה דיפלומטית במשרד החוץ (בין היתר כיהן כשגריר ישראל בוותיקן). הראשון – "אדון עולם", הפיוט בלחנו המוכר של עוזי חיטמן ז"ל, אותו ביצע בפסטיבל הזמר החסידי, שיר תפילה על-זמני המושר עד היום בבתי כנסת בכל העולם. השיר השני היה, אם לומר בעדינות, מעט יותר חומרני. ראשיתו של הסיפור ב-1978: כוורת התפרקה, גזוז טרם הוקמה, וסנדרסון נאלץ להתפרנס מכתיבת ג'ינגלים לרדיו. אחד הלקוחות שהזמין ממנו עבודה היה בעל חנות השטיחים המיתולוגית בבית מארס בתל אביב, לא לפני שהציע לו תשלום באמצעות, ובכן, שטיחים. לאחר שהשניים הסכימו על תשלום באמצעים קונבנציונליים יותר, כתב סנדרסון את הג'ינגל הקליט. בן חור, כאמור, היה המבצע, ונדמה שהוא ניסה לחקות בשירתו את גידי גוב. אברהם סלמן, שלימים שיתף פעולה עם סנדרסון ב"מה הדאווין שלך", ניגן בקאנון, ועוד מנגנים סנדרסון עצמו, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין.