בסוף שנות ה-50 ולאורך שנות ה-60 נחשב בני ברמן, מהסטוריטלרים והסינגר סונגרייטרים הראשונים בזמר העברי, לאחד מכוכבי הזמר הגדולים. שיריו "בפונדק קטן", "שיר הליצן", "לא כל יום פורים" ו"פרידת המלח" נחרכו ברדיו וקולו הצרוד הפכו למושא הערצה בקרב שוחרי הזמר העברי.
בעוד שבאותן שנים המוזיקה כללה בעיקר שירי אהבה או צבא, יצירותיו של ברמן נחשבו ל"עוף מוזר" שכן הוא תרגם את אהבתו העזה לים לכדי פזמונים ונהג לצייר את דמויות הרחוב שפגש במציאות הישראלית, כמו שיכורים, קבצנים ומלחים, בצורה לירית, הומוריסטית וחיננית.
באמצע שנות ה-60 הלך עד הסוף עם אהבתו לים, קנה יאכטה ויצא למסעות מלאי הרפתקאות ברחבי העולם. עם שובו לארץ בשנות ה-80 הוסיף להקליט וניסה, ללא הצלחה יתרה, לשחזר את ההצלחה ההיא. לצד הופעות במועדונים קטנים (בייחוד בפאב "המסבאה" של יענקל'ה טל), לקח ברמן את אהבתו הנוספת, הצילום והפכה למקצוע כשהיה לאחד מצלמי העיתונות האהובים בשנות ה-80 וה-90.
בסוף שנות ה-90 חלה במחלת הסרטן ונהג להתראיין בפומבי בנושא זה בכדי להעלותו לתודעה ובשנת 2002, כשהוא בן 63 בלבד, פרט מיתר אחרון והלך לעולמו.
בפרק הקרוב בפודקאסט "מילים ולחן" חזר חוקר המוזיקה דודי פטימר אל סיפורו ואל שיריו הגדולים של ברמן ושוחח עם חברו מימי להקת פיקוד צפון הזמר לוליק לוי, שליווה את ברמן החל מימיו הראשונים וניצב לצדו גם בשעותיו האחרונות וכן מנחה השירה וחוקר הזמר עופר גביש שניתח את סיפור הצלחת שיריו ומורשתו המוזיקלית של ברמן ותרומתו לפסקול הישראלי.