"תודה תודה/ על כל מה שנתת לי/ תודה תודה תודה/ על כל מה שאתה נותן לי/ תודה תודה תודה/ על כל מה שתיתן לי עוד/ תודה" - לא, אין זו גרסה משופצת ללהיט העל של חיים משה עם מילים עבריות של עוזי חיטמן לשירו של יורגו דאלאראס, אלא "תודה" של יוצר אחר, שכתב אותה מעמקי לבו.

"את התודה שלי כתבתי לא מכבר בדירתי בלוס-אנג'לס, כשתוך כדי תפילת הבוקר ניבט אלי מהחלון השלט של הוליווד", משחזר הזמר רון ויינרייך. "לפעמים כשאני מתפלל, אני ממציא מנגינות כדי לתת למילים שלי כוח. הודיתי לאלוהים על כל מה שהוא נתן לי, נותן ועוד ייתן - ופתאום נהיה לי שיר עם לחן שנחת עלי ומיד מימשתי אותו ליד הפסנתר. 

"זה מזכיר לי רגע שבו שכבתי במיטה בבית החולים אחרי הפציעה שלי, כשהפכתי ממפקד טנק מורעל לשק של עצמות שבורות והרגשתי כאחד שגמור לגמרי. דווקא אז חוויתי תפנית מדיכאון לתחושה ששום דבר לא ינצח אותי".

וינרייך חזר עם השיר ארצה לאחר שנים בעיר המלאכים. "הספקתי להגיע לפני שסגרו את השמים", הוא מספר ממעונו החדש בכפר-סבא, הריק עדיין מרהיטים. "חשוב לי להפיץ את השיר דווקא עכשיו, כשרבים כועסים על המצב, שיעצרו לרגע, יחשבו על מה שיש להם ויודו על הכל. אגב, את ההקלטה של השיר, שבה התחלתי בל.א, השלמתי כאן עם אחי הצעיר, יונתן, שהוא מפיק מוזיקלי מוכשר".

אגב, נסעת לארצות הברית מתוך אכזבה שלא הצלחת בכוכב נולד 9?
"נסעתי כשהרגשתי שאין פה מקום למוזיקה שרציתי לעשות. זה הביא לכך שיום אחד ארזתי את הפקלאות ונסעתי אחרי קדם האירוויזיון של 2013, שגם בו לא הצלחתי מי-יודע-מה".

ואז סיפרת היכנשהו שבשנותיך בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות בזבזת את הזמן כפי שבחיים לא בזבזת.
"אם חשבתי לעשות אותה באמריקה, איך שאומרים, פתאום מצאתי את עצמי בלוס-אנג'לס כדגיגון הכי קטן בים הכי גדול ולמרות כל העשייה שלי, ספק אם מימשתי את הציפיות שלי. זאת, הגם שהקלטתי אלבום עם המוזיקאים הכי טובים בהפקתו המוזיקלית של מישה סגל. אז באה הקורונה ועצרה הכל".

בן 35, ויינרייך. בהיותו בן שנה עבר עם משפחתו לניו-יורק בעקבות הצעת עבודה שקיבל אביו. "גדלתי שם בבית ישראלי פטריוטי, אך עברתי ילדות אמריקאית לחלוטין, הרחק מהמוזיקה בארץ", הוא מעיד. "כשחזרנו בהיותי בן 15 ונכנסתי לתיכון בחולון, לא ידעתי לקרוא ולכתוב בעברית והכרתי אותה רק כשפת רחוב. הייתי בלהקות נוער ואז הגיע הצבא. לא הלכתי ללהקה צבאית. זה בכלל לא עניין אותי. רציתי להיות קרבי ולהילחם למען המולדת".

חייו של ויינרייך מתחלקים לשניים - עד גיל 20 ומה שקרה מאז, כשנפצע כמפקד טנק במלחמת לבנון השנייה ו"כמו תינוק נאלצתי ללמוד מחדש לתפקד". וינרייך עבר אז טלטלה עזה. "כשהודיעו לנו שניכנס ללבנון, פרצנו בקריאות צהלה ובריקודים". ברם, המציאות טפחה על פניו, כשקשת בטון גדולה קרסה על הטנק שלו, שהוביל שיירה של רכבים מוגנים. הוא נפגע בשתי חוליות מעמוד השדרה והפך למשותק, התלוי בזולתו".

בהיותו מאושפז בתל השומר, קיבל להפתעתו קלטת מחיים ויץ אחד, שמו הישראלי האמיתי של ג'ין סימונס, כוכב הרוק הכבד האמריקאי של להקת "קיס", שאותה העריץ מילדותו. "הייתי בהופעה של הלהקה באצטדיון ושם התעורר בי הרצון להיות זמר שמופיע כשראיתי מה הדבר הזה גרם לאנשים".

והקלטת?
"בחדר שלי בבית החולים היה תלוי פוסטר של הלהקה. 'מי הליצנים האלה?', שאל המג"ד שלי, כשביקר אותי. אחרי שהסברתי לו, הוא הגיע ללהקה דרך שלוחת הוועד למען החייל בארה"ב. באופן חריג מבחינתו סימונס שלח אלי קלטת וידאו שבה בניגוד למנהגו דיבר בעברית. לו וללהקה שלו יש מניות רבות במי שאני היום ובהסתכלות שלי על החיים".

"המוזיקה מילאה אצלי תפקיד חשוב בריפוי המנטלי והנפשי שלי", מציין ויינרייך, זמר עוצמתי מרגש שנצרב בזיכרון מכוכב נולד 9 (העונה  שבה זכתה חגית יאסו) כמתמודד בכיסא-גלגלים. "עברתי בתוכנית חוויה אדירה, שבשבילי הייתה כמו להגיע בבת אחת מאפס למאה. מאלמוני לגמרי נהייתי לאחד שהצביעו עליו ברחובות. לא באתי לשם כדי לנצח, אלא  בעיקר להוכיח לעצמי שאני יכול דרך מוזיקה להזיז משהו בלבם של אנשים. כלומר, לא לשיר סתם שירים, אלא לגרום משהו שמעבר, לא רק שיצביעו עלי כעל הנכה החמוד והמסכן מהטלוויזיה. נראה לי שבעצם ההופעה שלי שם נתתי כוחות לכאלה שהתייסרו במצבים דומים".

ויינרייך סיים שם במקום החמישי ויצא עם תחושה שלא הכל התנהל בתוכנית למישרין וכעבור שנתיים, יצא עם הרגשה דומה מקדם אירוויזיון 2013. "אם מדברים על הון-שלטון, כנראה יש מזה גם בתעשיית המוזיקה", הוא משער. יותר בהתלהבות הוא מדבר על גיבור ישראל אביגדור קהלני, השריונר שנפצע שנים רבות לפניו. "לא כולם יודעים עד כמה הוא גם משורר אמיתי", ויינרייך סח על מי שהיה לו לאות ולמופת והוא רואה כזכות שהזדמנה לו להקליט שיר משיריו.

אולי לא תאמינו, אבל אם התחלנו את דברנו בשיר שנקרא "תודה", בלבו של ויינרייך שמורה תודה לקורונה. "כשהמוזיקה השתתקה בבת אחת בארצות הברית, שאלתי את עצמי וואלה מה אני עושה שם", הוא מעיד. "מבחינתי, זאת הייתה שעת הכושר הנכונה לחזור".

סגרת את הבסטה.
"לא לגמרי. אמנם הזדכיתי על הבית שלי שם, אבל השארתי מאחוריי קרוון, שאיתו אתנייד בארה"ב, כשאגיע להופעות. אני רואה מפה והלאה את הקריירה שלי מתנהלת פה וגם שם".