לא אלאה אתכם בלחפור על כל שיר מהאלבום כי יש הרבה מה לומר ואין לכם עצבים לקרוא כמו שלי אין כוח לכתוב, אז פשוט אומר שבעיניי האלבום הזה משלים היטב את המהפכה האישית שביבר עבר בעשור האחרון: זה החל עם "Purpuse" (2015) בו החל לגעת בצורה יותר נועזת וחשופת צלקות בכל מה שיושב לו על הלב ושורט את הנשמה, הוא ניפץ את תדמית הילד הרע (שכל כך התאמץ בנעוריו לתחזק) והציג צדדים פגיעים ורגישים שבו עם מסרים להעצמה אישית וכמיהה לשלוות נפש.
אחרי שלקח פסק זמן ארוך במהלכו התמקד בעיקר בלחשב מסלול ולהמציא עצמו מחדש תוך רצון לצאת מנישת ה"טין איידול" שדבקה בו מילדות ונעורים ולהראות שיש בו הרבה מעבר לפרצוף יפה וכנראה שהשנה האחרונה הוציאה ממנו את המיטב שבמיטב, זה המשיך עם "Changes" כאמור אך מגיע לנקודת רתיחה עם "Justice" שמציג אותו באור בוגר, מגובש וסקסי יותר מתמיד.
כבר בקליפ של "Lonely" הוא מצהיר על הבגרות שלו כשיוצר הומאז' לילד שהיה בתחילת דרכו לבין הגבר שהוא עכשיו.
באלבום הוא חולק גם כבוד לגיבורי תרבות שגדל עליהם, כמו מרטין לות'ר קינג שנאומו המיתולוגי משנת 1963 מסומפל באלבום בשיר הפותח את האלבום ("2 Much") בו אמר: "Injustice anywhere is a threat to justice everywhere. We are caught in an inescapable network of mutuality, tied in a single garment of destiny. Whatever affects one directly, affects all indirectly”.
קינג זוכה אף להיות מסומפל בנאומו ברצועה השביעית הקרויה על שמו – MLK Interlude, מה שמוכיח את הרצינות, הכנות והבגרות שביבר רקח לתוך האלבום המשמעותי עבורו בתקופה כל כך סוערת בארצות הברית שבין קורונה למערכת בחירות שערורייתית שליוותה את האמריקאים.
אגב, מרחיקי הלכת יזהו גם בשיר "Holy" קריצה לאלביס פרסלי ושירו "Can’t Help Falling In Love" משנת 1961 כשביבר מפזם את תחילת השיר – "Wise Men Say Only Fools Rush In".
למרות שלרוב הוא אהב להיות שועל בודד מבחינת שיתופי פעולה (עד חמש השנים האחרונות), באלבום זה הוא חובר ללא מעט קולגות כמו קיד לרוי, דומיניק פייק, בים, בורנה בוי ועוד לכמה הברקות שמוציאות ממנו את המיטב.
למרות שהאלבום נע בין היפ הופ לפופ טהור, הוא כולל גם כמה נגיעות נוסטלגיות, בייחוד שמתי לב לזה ב-"Die For You" המתקתק שנשמע כיצא מסוף האייטיז וראשית הניינטיז.
כל שיר ושיר באלבום שווה האזנה קשבת וראוי ופוטנציאלי להפוך ללהיט כשביבר מוכיח את איכויותיו גם בבלדות השקטות וגם בשירים הקצביים, כשאני במיוחד אהבתי את "Love You Different", "Ghost", "Hold On", "Somebody", "Peaches" ו-"Deserve You".
באופן אישי זהו אחד האלבומים שהכי אהבתי שלו, גם בגלל הבגרות והפתיחות שהוא מגלה בו, גם בגלל המחשבה הרבה שהושקעה מאחורי כל שיר ושיר (ולא מעט לכך יש לזקוף גם להפקה המוזיקלית המאוד טובה), גם כי הוא לא מנסה להתמסחר בצורה מאולצת באלבום או לדבר לקהל של נערים או בעיקר נערות שטופות הורמונים, אלא להשמיע את קולו בעולם העכשווי, המשתנה בקצב מתמיד, לדבר לקהל רחב שיכול להתחבר אליו ובעיקר להשמיע את המסרים החשובים הבוערים בו בדרך שהוא יודע לעשות הכי טוב – המוזיקה.
אפשר לומר שבגיל 27- הילד הפך לגבר!
התרעות פיקוד העורף