כשהוצע ליאיר דלאל להשתתף במסגרת פסטיבל ישראל ב"קשרי רוח", הצדעה לאמנות הישראלית לדורותיה, לא חשב פעמיים. "הרעיון הטיס אותי בבת אחת ל-86', לתקופה שבה חייתי בקיבוץ סמר, בערבה", מספר דלאל, 66, שיצירה קצרה שהלחין בעקבות "אוונטי פופולו", סרטו המופתי של רפי בוקאי, תיכלל מחרתיים במקבץ קטעי "קשרי רוח", בפסטיבל. "הקרוון, שבו נפגשו בסרט במקרה חיילים ישראלים ומצרים, צולם אצלנו בקיבוץ ונשאר בו שנים עד שנהרס לגמרי".
"מאז לא שכחתי את הסרט ואת הבמאי שלו, שהיה טיפוס מקסים", דלאל מוסיף ומספר מנווה השקט שלו באמירים. "לאחר צפייה בעותק משוחזר שלו, בחרתי את הקטע שבו סלים דאו מצהיר בתור חייל מצרי שאף אחד לא צריך למות, או 'פיש חדא לאזם ימות', איך שאומרים את זה בערבית. היצירה היא בסגנון המשלב מזרח ומערב ובה אני מנגן בעוד. הסרט אומר שכולנו בני-אדם עם אותם מאוויים וכאבים, תוך בחירה בחיים ,שזו הבחירה בשלום".
יפה הגעת לשלום, אך נראה לי שלפני השלום עם מדינות ערב עלינו להידרש לשלום בתוכנו עם ערביי ישראל ובמיוחד עם אחיך הבדואים. לא אשכח נסיעה קסומה איתך אי אז ב-99' אל בני שבט עזזמה בנגב לרגל צאת אלבומך הנהדר "עזזמה - אנסמבל טאראב", כשממנה הצטיירה אידיליה ביחסינו עם הבדואים. האם צפית את ההתדרדרות שחלה בהם?
"לא, באמת שלא, אפילו שלא הופתעתי כשזה בא, אם כי לא צפיתי את ההתדרדרות שגרמה לי שוק. שנים זה בעבע שם מתחת לשטח ואיש לא שיער שמזה יגיעו עד מעשי לינץ'. חייבים לעצור לפני שיהיה מאוחר. לכן, התכנסנו שם בחודש שעבר יחד יהודים ובדואים במאהל שלהם ליד עין-עבדת והעברנו ערב מקסים עם מוזיקה, אוכל והרבה קפה, גם עם דיבורים ושחרור הכאבים מלב. זאת הייתה נחמה לעצמנו וגם להראות קצת לאחרים, שזה עדיין אפשרי".
"אני לא רק אתני", טוען מי שנחשב כאחד מנותני הטון במוזיקה בארץ וכאמור גם מחולל פלאים בשדה הבלוז, שבו הוא מתגלה אף ככנר וירטואוז. ב-21 החודש דלאל יוכיח את כשרונו גם במוזיקה מסורתית, שתעלה ממופע שירת הבקשות, שבו ישתתף בבית הקונפדרציה בירושלים עם שלמה בר ועם לאה שבת. אמש עלתה בתיאטרון יפו הצגת "אנא מן אל יהוד", מאת אילנית סוויסה ובבימוי סיני פתר עם מוזיקה שהלחין דלאל. "יש לי כל מיני פנים במוזיקה", הוא מעיר.
דלאל איננו מפסיק להפתיע. כשהוא נשאל לבסוף מה החלום שלו, הוא משיב: "להקליט עם אריק קלפטון".
התרעות פיקוד העורף