כמו רוב המתנדבים לצבא הבריטי מהיישוב, שירת ליטני האב בצריפין, היא סרפנד של אז עד שהועבר לשמירה על בתי הזיקוק בסואץ. ב-44' לחם עם חיילי הבריגדה באיטליה נגד הגרמנים. מסתבר, שרס"פ נשאר רס"פ. "אצל אבא הכל היה מסודר, מגוהץ ומעומלן", הוא מספר בהמיית געגוע. "כשהלכתי לצבא, שבו שירתי כקצין לא זוטר, בשלבים הראשונים, בהיותי בקורס מ"כים ובקורס קצינים, הוא היה מצחצח לי את הנעליים ומבריק אותן עם פלנלית".
בנו, רמי, מתחקה אחר השירים שאביו שר עם חבריו בבריגדה ויספר עליהם בהרצאתו בכנס, לצד הקלטות ביתיות שהקליט במסגרת זמרשת. דוגמה? - אם השיר "איגרת", הנפתח בשורה "מאבא קבלו נא איגרת", יישמע למי מכם מוכר, אזי השיר, שהולחן בידי שלמה דרורי, זמר "את חכי לי ואחזור", מתכתב עם להיט העבר "מכתב מאמא", המוכר מביצועיהם של יעקב טימן, שחקן "המטאטא" ושל חוה אלברשטיין. הבית האחרון, המצמרר ("ואם גם כדור יפלחני/ שיר קרב בנפשי עוד ירון"), משקף את הליכתם של חיילי הבריגדה אל הבלתי נודע.
האווירה מאז מהדהדת משירים ומנציחה את התקופה. "בדמעות ליוונו אימותינו/ עת יצאנו במלחמת דרור", כך שרים באחד מהשירים דאז. שיר אחר מן הסתם יעלה חיוך על פני אי אלה. שכן, עד היום יש המכנים את הג'ובניקים בצבא "חייל שוקולדה", כשם השיר שאותו כתב חייל הבריגדה אהרן שמיר.
לא רק מחברים עלומים ואלמונים היו מחברי השירים. כך גילה ליטני את "נצעד באון", שיר שנשכח לגמרי, אבל מלחינו, דניאל סמבורסקי, מוכר גם כיום לרבים כמלחינו של "שיר העמק" ("באה מנוחה ליגע") וכך גם "שיר הבריגדה", שהולחן בידי המלחין החיפאי משה ביק, מי שכתב את "נבנה ארצנו ארץ מולדת" ("אנחנו").
ליטני מעלה תובנה מעניינת:"חוץ משיר אחד שאבא אהב לשיר, מצאתי, למשל, שאין בין השירים ששרו בבריגדה שירי-זיכרון לא על חיילים שנפלו, גם לא על תקופת השואה, אלא שירים מצ'ואיסטיים של עזוז וגבורה. יוצא דופן הוא השיר הנוגע ללב 'הוי, אמא שלי', שנכתב בעקבות טביעת 140 חיילי פלוגת התובלה 462 באונייה 'ארניפורה' ואבא אהב לשיר אותו במנגינת 'א-יידישע מאמע'. אני מצטער על שלא הקלטתי אותו".
התרעות פיקוד העורף