מקסימיליאן לא בוחרת ליפול לנוסחתיות פופית טרנדית אלא להביא את האמת שלה בטוטאליות אומנותית, בכוונה מלאה וללא שום ניסיון לא טבעיים להישמע מי שהיא לא. בכל עשרת השירים היא פותחת למאזינים צוהר לעולמי הפנימי, לחיים שלה ולתהליך ההתבגרות והבגרות שלה. מארינה של 2021 נשמעת יותר בשלה מאי פעם ואי אפשר שלא להתאהב באלבום הזה.
הדגש הרב שהוא שם לטקסטים והמשקל המדויק שהוא נותן לכל הברה והגייה, הלבשת המילים ללחנים המשרתים אותן היטב (ולהיפך) והשירה המלטפת מציגות אמדורסקי אינטימי, מרגש ונוגע המצליח לפרוט ברכות על מיתרי הלב וזה פשוט כל כך טוב.
זה לא סוד שדוד ד'אור ניחן באחד הקולות המיוחדים ביותר בעולם, בטח שבישראל. הייחודיות שלו שייכת בעיניי גם להרפתקנות והתעוזה שלו, הכמיהה לשלב בין מזרח למערב, למתוח את הגבולות המוזיקליים ולטשטש כל הגדרה ז'אנרית אפשרית. הוא שר אופרה, מזרחית, רוקנ'רול, פופ, היפ הופ ודאנס ובעיקר הוא עושה זאת בצורה מאד יסודית, נקייה ונונשלנטית כמו נולד לתוך עולם מוזיקלי רבגוני.
כמדי חודש תשרי, מתקיימים מופעי הסליחות המסורתיים, בעיקר בקרב אמנים בני עדות המזרח וגם ד'אור, בן לעדת יהדות לוב, משתתף דרך קבע במופעים אלו כשהשנה הוציא אלבום סליחות שלהם המתעד הופעה חיה במסגרתה אירח את אמיר דדון, עידן עמדי וליאור אלמליח. באלבום ישנן כל הקלאסיקות המסורתיות כ"אדון הסליחות", "אבינו מלכנו" ו"עת שערי רצון" הזוכים לעיבודים עכשוויים ומיוחדים (עליהם אמון תומר הדדי) לצד לחנים של ד'אור, יאיר גדסי, ג'קי אלקיים ועוד. הוא משלב בין שירה אשכנזית לשירה ספרדית (בעיקרה) ולא חוסך מאתנו את הייחודיות האתנית הכה אותנטית שלו.
על אף עיבודים עשירים ואיכותיים, האלבום בעיקר מיועד לחובבי הז'אנר הקלאסי ופחות למי שמחפש לשמוע את הלהיטים בגרסה המוכרת והקלילה שלהם. הוא מציג אמנם את הכישרון הנהדר של רייכל אך ספק אם הקהל הרחב הישראלי, שמחפש עיבודי אינסטנט כיום, יתחבר. נישתי ומצוין.
אמנם השירים טובים, איכותיים אך לא מסתמנים בעיניי כלהיטים פוטנציאלים, אך ציפיתי ממנו ליותר.
התרעות פיקוד העורף