רצה הגורל, שחנן יובל, שעמו כמלחין פתחה עדית פאנק את קריירת הפזמונאות שלה בגדול להיטיה, "הימים שעוד נכונו לנו", היה גם שותפה ליצירת שני שיריה האחרונים. בראשון הקרוב, יום לאחר מלאת 30 למותה הנמהר בגיל 69, יועלה לרשת "בין הזמנים", שיר הפרידה שלה, בביצוע שלישיית "אוויר לנשימה", הכוללת את בני הזוג ורדה נגה ואודי שפילמן עם חברם אילן טל.
"עדית (ע' בפתח) הייתה אשה יפהפייה וטובת לב ברמות-על", מבכה אותה יובל. "לטעמי, זכיתי לעבוד עם אחת הכותבות הכי נפלאות שהיו כאן. כל שיר שהיא כתבה, כמה שהיה פשוט, כך היה יפה. באחרונה היא שלחה לי שירים בתקופת הקורונה. היא לא הייתה מדפיסה אותם, גם לא שולחת במייל. היא הייתה כותבת בכתב-יד מעוצב את השירים כשהם מנוקדים, מניחה אותם על שטיח, מצלמת ומעבירה בוואטס-אפ.
כך הגיע אלי גם 'בין הזמנים'. סיפרתי לה שיש לי חבר זמר, אודי שפילמן, שהוא גם חזן ולו היא התאימה מונח מהיהדות כמו 'בין הזמנים'. אגב, לפני כשנה גם הלחנתי ושרתי את השיר לפני אחרון שלה, שהוקלט, 'מילה טובה', שיר מנחם בעיצומם של ימי הקורונה. מה שהיה עצוב בקשר עם עדית זה שהיא התחרשה בשנותיה האחרונות ומילדיה הייתה מבינה ששיר יצא יפה. הקשר שלי איתה היה בהתכתבות".
ומניין האופטימיות? אולי מהיותה מ"ילדי הפרחים", כפי שיש המציגים אותה כך. פאנק לבית סופר הייתה אשת-אשכולות. לבד מהיותה פזמונאית, הייתה פאנק ציירת, מאיירת, מעצבת תפאורות, עיתונאית (שבין השאר כתבה במעריב), סופרת ופסיכותרפיסטית, שאפילו שיחקה לפני 50 שנה את שולמית החובשת בסרטו של יואל זילברג "חסמבה ונערי ההפקר".
יהא זכרה ברוך.
התרעות פיקוד העורף