כל אלה אותי אישית לא מעניינים את הקצה של הציפורן, אבל השיר "פקה פקה" מבוסס על זה בדיוק, ואין דבר יותר מגניב מלענות על כל חרושת השמועות דרך מוזיקה.
אמנם הטקסט חסר כל סיכוי להישאר בתודעה מעבר לחודש, בייחוד לאור העובדה שהיא גם עושה בו טיזינג לג'ריס ("כולם רוצים לטעום את הפאפאיה, אתה יכול לשאול את ממ.איה") אך מבחינה מוזיקלית מדובר בשיר פופ פראשי, קליל וכיפי שתפור למידותיה של להב, וזה הקו שבו היא שולטת ונעה בטבעיות נונשלנטית.
אישית, אם נניח לרגע בצד את כל המשמעות של שיר, הוא שיר מקפיץ, קליט ומספק את הסחורה – אז למה לא ללחוץ PLAY שוב ושוב? ומיד אחרי זה, אל תשכחו, ללכת ולהאזין ל"בום בום מדברים פקה פקה, בום בום, מדברים בולו בולו" של אג'אר.
זה לא סוד שלא חסכתי ביקורות (לפעמים נוקבות מדי) על שיריהם, לטוב ולרע, אבל השיר הנוכחי, מזכיר לי במובן מסוים את הז'אנר של שיר נשמה ים תיכוני אמיתי, הכימיה בין השניים בולטת והביצוע מצוין, מה גם שהטקסט העדכני הולם את רוח תקופת האינסטגרם והשימוש בכך כמטאפורה לשיר אהבה – היא יציאה טובה לטעמי. שיר מעולה!
דעתי על השיר חלוקה: מצד אחד הוא שיר טוב, רומנטי סטנדרטי אך טוב, מה גם שהעיבוד השם דגש לכינור ערבי מצליח לחדור לנשמה. מצד שני – הביצוע גרוע ביותר. לא רק שקדרי, שעל היותה זמרת מעולה אין עוררין (ואני אוהב את מרבית שיריה, כן?), שרה את השיר בצורה טכנית, אנמית, שברירית ומשעממת, היא גם בולעת את המילים בו ולא מצליחה להעביר את הרגש בשיר – מה שמפספס את כל הפואנטה. אכזבה גרועה בעיניי.
המנגינה היפהפיה שמזכירה לי קצת את הסטייל היווני-לטיני של "כשאת איתו" של אייל גולן מתאימה היטב למנעדו של נרקיס שבשרמנטיות מבצע שיר אהבה מתוק מדבש, קולע ונוגע שאי אפשר שלא להתרגש ממנו.
הפשטות, חוסר הרעש והצלצולים והכנות הטוטאלית בה הוא שופך נשמתו בשיר – מצליחה לעבור למאזין. אחד השירים הטובים של נרקיס מהתקופה האחרונה, לטעמי לפחות.
הוא לא מייפה את כל מה שעשה, הוא מציג בעדות מונומנטלית את ההצלחות, הכישלונות, את הרגעים היפים והקשים שחווה, מצהיר על אהבתו לאיריס, בחירת לבו, ושר כמעין גרסה עדכנית ופרטית שלו של MY WAY.
קשה להעביר ביקורת על שיר שיש בו הכל: גם רגש וסיפור אישי שבוקע מבין קולו של לוי, גם טקסט איכותי ואותנטית וגם לחן מלטף שמוציא את המיטב שבו. כמו יין המשתבח עם הזמן. ואני חייב לציין כי לאחר האזנה לשיר זה – מיתריו של לוי רחוקים מלהיות חלודים.
נונו לקחה את כל הסגנונות המוזיקליים האפשריים ששולטים בישראל, רקחה תמהיל ייחודי והומוריסטי ופשוט כבשה מידית את הלב. מעבר לעובדה שהיא יוצרת בעצמה את שיריה ומפיקה אותם לצד עילי אשדות – היא יודעת לבצע בכריזמה מטורפת את שיריה ואין לי צל של ספק שהיא הולכת להגיע לפסגת תעשיית המוזיקה המקומית. אני רוצה כבר לשמוע את כל השירים שהיא מתכננת להוציא!
מאיר לא מתיימר להרעיף עלינו קול גדול ומניירות מיותרות אלא לשיר מהלב כנות ורגישות, והחספוס בקולו יוצר רוק אמצע הדרך שכיף להאזין לו, גם בגלל הטקסט והלחן הנעימים לאוזן וגם בשל העיבוד המוזיקלי המשרת היטב את כל המכלול ומשלים את התמונה.
התרעות פיקוד העורף