אין לי מושג מה קורה לי, אבל אני שומע באוזניי הישישות את "Farewell India", הרצועה הפותחת באלבום הבכורה של יהונתן דוד, המכונה יונצי, שיצא בימים האלה, בפעם העשירית, או העשרים (הפסקתי לספור) - ואינני יודע שובעה. בשילוב של ג'ז לפי הספר עם מרכיבים של מוזיקה אלקטרונית יותר מודרנית בקטע שהלחין עם גיא גורביץ', החצוצרן הקבוע שלו, שדווקא כאן פינה את הבמה לסקסופוניסט דולב-נחום סנבירה, יש קסם מסוים.
באלבומו של יונצי - המארח כאן גם את המתופף ניר קליינר, בעוד שהוא עצמו מתמרן בין הגיטרה החשמלית, הסינטי וכפתורי האלקטרוניקה, כולל ביטים, סאמפלים ולופים - שמונה קטעים, כשהוא מצולם בהם על-ידי חברו, אופיר פלג, באתרים שונים באזור השפלה שבו הם גדלו. "ההקלטה בחי, איך שיוצא על הרגע, יש בה חוסר מושלמות, שמבטא נכון יותר את החיים", הוא סבור, "לא משהו שעובד ושופץ באולפן".
יונצי, תלמיד השנה השלישית באקדמיה למוזיקה בירושלים, כמעט בן 26 וגדל ביישוב הקהילתי עשרת, ליד גדרה, כבן למטפלת באמנות ולמהנדס מכונות, ש"לא קשורים למוזיקה". בהיותו בכיתה ו' התחיל לנגן בגיטרה בעקבות אחותו, שיר, המבוגרת ממנו בתריסר שנים. יום אחד היא אמרה לו "הגיטרה החשמלית האדומה שלך" - והוא עט על ההזדמנות.
בצבא הוא שירת באחת מיחידות ההנדסה הקרבית, "שם לא היה לי פנאי לנגן". זמן לא רב אחרי שחרורו הוציא אי.פי. ראשון, שרוב קטעיו היו קוליים, הפוך מאלבומו הנוכחי, המתבסס על קטעים כליים, פרט לשיר אחד ששרה הזמרת מיה שוער וסימפולים שלה בשיר אחר".
התרעות פיקוד העורף